ביקורת סדרה: ילדי הטליבאן, יס דוקו, במאי: מרסל מטלזיפן, 2023

אפגניסטאן היא אחת מהארצות העניות והמוכות ביותר על פני כדור הארץ. המשכורת הממוצעת נמוכה מחמישים דולר בחודש. אחרי שארצות הבית יצאה מהאזור, הטליבאן השתלט ושינה סדרי עולם. משום שרוב הקולנוענים בעולם מפחדים להגיע לאזור, כמות הידע והחומר שיש לנו על המקום היא קטנה.

הסרט "ילדי הטליבאן" מתחקה אחר בנות שאיבדו את אביהם על ידי הטליבאן ונאלצות לצחצח נעליים כדי לשרוד, ואחרי הבנים של מנהיגים בכירים בשלטון. הם מתעדים את חייהם במדינה מוכת העוני, מה הם חושבים וכיצד הם שורדים.

גם מנהיגי ארגון הטליבאן אינם חיים ברווחה גדולה, משום שזאת מדינה שבטית נטולת משאבים חשובים. דיכוי הנשים עצום והרחובות מוזנחים ואין הרבה תעסוקה לדורות הצעירים. מעניין לראות את חיי היום יום ואת הגיבורים המאוד כנים ומעניינים וראייתם הילדותית הייחודית.

מרסל מטלזיפן, יוצר הסרט, כבר מסקר את המדינה שנים רבות. הוא חש אליה חיבה גדולה, אחד מהאנשים שתיעדו את כל השינויים באפגניסטן הענקית.

הוא מנסה להראות את השינויים הגדולים בחיי הנשים ובנוסף גם זוויות שונות של היחס המפלה והמאבק על הישרדות, שהוא אינסופי.

הסרט "ילדי הטליבאן" הוא סרט, שמראה כיצד קיצוניות דתית יכולה להשפיע על חיי אנשים, מה שהסנקציות העולמיות על ארגון הטליבאן מעוללות לאנשים, שמרוויחים כמה עשרות שקלים ביום ונאלצים לשרוד מפרוטות ברחובות חסרי רחמים.