ביקורת סדרה: ילדה יקרה, נטפליקס, 2023

לפעמים קורה הלא יאמן, כאשר סדרה שאינה בשפה האנגלית כובשת את העולם ומגיעה למקומות הראשונים בנטפליקס. למרות שלא היה באז או קידום אינטנסיבי, זה הגיע להצלחה עצומה.

פעם אלו היו הקוריאנים, שלאחרונה מפשלים. מי שהחליף אותם אלו כמובן הגרמנים. אשר כמו הסקנדינבים, יש להם שפה קולנועית מוכרת, קשיחות ועלילות אפילות, שעוסקות בטבע האפל של בני האדם. עם קאסט מעולה ומשחק פנטסטי, הם מצליחים פעם נוספת אחרי "דארק" להוציא להיט עולמי בנטפליקס.

העלילה, בלי ספוילרים, אישה בשם לנה (קים רידלה), שמאוחר יותר יתברר ששמה יסמין גראס, נפגעת בתאונת דרכים בלילה אפל וקר. היא מתעוררת בבית החולים, ליד ביתה הקטנה האנה (נאילה שוברט) ובאופן איטי ומחושב אנו מבינים שהיא נחטפה. אולם, הגילוי הזה הוא רק קצה העלילה, מכאן היא כמובן מתפתחת לכיוונים ממש לא צפויים. נפתחת תעלומה שהחלה לפני 13 שנים וכעת נמצא קצה חוט להיעלמה של אישה שמאז לא נראתה ולמרות החיפושים לא נמצאה. אנו למדים, כי לאדם יש כלא פנימי וכלא חיצוני. מהאחרון הוא יכול להשתחרר, אך הרבה יותר קשה להשתחרר מהכלא הפנימי. השתיים הצליחו לברוח מהכלא שלהן, אך ההתנהגות שלהן מוכיחה כי צריך לעבוד קשה על הכלא הפנימי שלך.

מה שטוב ב"ילדה יקרה", הוא הכבוד לאינטליגנציה של הצופה. הכל, מצד אחד, הגיוני אבל מפתיע בזכות טוויסטים שכתובים היטב ומשחק מעולה של כולם. כל הדמויות מטורללות, אבל אף אחת מהן לא תגרום לכם לרתיעה או שנאה.

מעבר למתח שנבנה לאיטו בסרט "ילדה יקרה", יש גם אימה אמיתית שמחלחלת לצופה, שהכול נראה לו מסוכן ורצחני עם הרבה שכבות מתחת. בקיצור - מומלץ לראות, לא תתאכזבו.