ביקורת סדרה: יאסוקה הסמוראי השחור, 2021

האנימה משנה את פניה, היא כבר לא פונה לילדים ובני נוער אלא לקהל מגוון.

במאה ה-16 קרה הלא יאומן, ביפן הופיע סמוראי שחור. האירוע היה כה נדיר וייחודי, שגם בימים של תקשורת פרימיטיבית, הסיפור היכה גלים בכל רחבי המדינה. יאסוקה היה אפריקאי, שהובא על ידי סוחר פורטוגלי, התחבב על שליט מקומי, שהפך אותו לאיש סודו.

המטרה היא להתחבב על קהל אפרו אמריקאי צעיר ומעודכן, שיכול למצוא סצנות קרב מרהיבות, ראשים מעופפים ומוזיקת היפ הופ בשילוב מנצח. יש גם שדים, ילדה עם כוחות מיוחדים שצריך להגן עליה, מאבק בין טוב לרע ומפלצת עתיקה שעושה צרות.

הסדרה נעה בין פלאשבקים לעבר של יאסוקה, לבין ההווה המסויט שלו. כיצד הפך מלוחם אמיץ לשיכור שמתפרנס מהשטת ספינה. בשלב מסוים הפנטזיה נכנסת והעלילה לוחצת על הגז. ברגע שיאסוקה פוגש ילדה קטנה ופטפטנית עם כוחות על, הטון משתנה. הקרבות הופכים לגראפיים יותר, האסתטיקה הייחודית מקבל את מקומה ואנו מתרכזים יותר במסע המשותף שלהם ופחות ביאסוקה.

למרות שבשלב מסוים ששת הפרקים מתחילים להתפזר, אנו עדיין יכולים להנות מהאווירה ושפע הקרבות המרהיבים.

למרות שאנחנו לא מקבלים את מלוא המסע אחר הסמוראי השחור הראשון, עדיין יש ממה להנות ממיני סדרה שמשלבת עולמות כה מנוגדים בהצלחה יתרה.