ביקורת סדרה: חוק וסדר, עונה 23, פרק 1, יוצר: דיק וולף, 2024

העונה ה-23 החדשה של שנת 2024 מתחילה בפרק הראשון באירועים שארעו בניו יורק עקב אנטישמיות והסתה לאחר אירועי ה-7 באוקטובר בישראל. הסדרה מביאה פעמים רבות אירועים חמורים שאירעו ומתאימה לפרקים בה, כמו, למשל, אירועי ה-11 בספטמבר. מפיק הסדרה, דיק וולף, חצי יהודי ואוהד ישראל, החליט להקדיש פרק שלם למה שחשב שצריך להביא לתודעה ואכן הפרק מטלטל, אם כי מסתיים בצורה לא משכנעת, כאשר האנטישמיות ושנאת ישראל נראה שישארו בצורות שונות.

בתחילת הפרק נראה נשיא אוניברסיטה ממוצא יהודי, אך תומך בחופש ביטוי וסבור שצריך לתת אפשרות לכל הצדדים לבטא את עמדתם, נרצח באכזריות. הוא יוצא לכיוון ביתו ומשוחח בטלפון על רעייתו, כאשר רואה סטודנטים אנטישמיים מרססים גרפיטי ומאחר והוא מאוד מצפוני, הוא מעיר וצועק עליהם והם בורחים. לאחר מספר דקות מגיח מישהו לבוש במעיל, מוציא סכין ודוקר אותו למוות, כאשר האישה נמצאת מצידו השני של הקו ושומעת מה שמתרחש.

כמובן שבלשי המשטרה מוזעקים למקום ומתחילים לחקור. הם רודפים אחרי אדם, שחשבו שהוא הפושע, שכן מצאו אצלו סכין מגואלת בדם וגם מעיל דומה לזה שלבש הדוקר. מסתבר שמצא זאת במיכל אשפה.

החקירה ממשיכה והם מגיעים לסטודנטית פלסטינית, שהוריה נולדו בעזה ויש לה עוקבים רבים והיא מתבטאת נגד המלחמה בעזה ומצדיקה את ה-7 באוקטובר. כשמגיעים למקום מגנה עליה בתוקף מרצה - פרופסור נאצר. הם גם מאתרים סטודנט של פרופסור נאצר, שסבורים שדקר את הנשיא.

העלילה מפותלת, הם חוקרים את הבחור והוא אומר שהיה התלמיד של המרצה וגם נפגש עימה בשעות אחר הצהריים ואף ספג ממנה את השנאה, בעיקר לנשיא האוניברסיטה, שגינה את האנטישמיות ואת אירועי ה-7 באוקטובר. היא אף נתנה לו סכין ועודדה אותו להרוג את הנשיא.

בהליך המשפטי נגד הנאשם ניסו להאשים את פרופסור נאצר כמסיתה, מעודדת ואף כמספקת את כלי הרצח. מתקיים משפט והשחקנית הישראלית אודליה הלוי מופיעה כסמנתה מרון, עוזרת לתובע המחוזי (יו דנסי). סמנתה היא לבנונית והמשימה שלהם קשה להוכחת האמת.

לאחר סיום המשפט, כאשר הבחור הדוקר מודה בקשר עם פרופסור נאצר והעידוד שלה ואף נקיטתה בפעולה אקטיבית - נתינת הסכין בה הוא רצח, המושבעים מחליטים שהיא זכאית והבחור אשם ונכנס לכלא.

יש תחושת החמצה גדולה, אך ייתכן שאם האירועים היו מתקיימים במציאות, אולי זאת הייתה התוצאה. יש הרבה שנאת יהודים ואנטישמיות, שמגיעים לכל מקום, גם לבית המשפט.

הפרק מרתק כמו כל הסדרה, נשארים עם טעם מר ואכזבה. אך בכל מקום שהסדרה הוקרנה רואים כי חמאס הוא ארגון טרור והתחושה יותר אוהדת ישראל.