ביקורת סדרה: ולריה, 2021

קומדיות ספרדיות הן הלהיט החם הבא של עולם התוכן. לצד פעולה ומתח, הן מציפות את ענקית התוכן, שחותמת עם יוצרי תוכן במיליוני דולרים.

הסדרה "ולריה" היא קומדיה קלילה, שלא לוקחת את עצמה ברצינות, מנסה להסתכל על דברים בצורה אופטימית ופתוחה.

הסדרה עוסקת בחבורת בנות, שנמצאות בגילאי ה-30 שלהן, ורואות את העולם בצורה ורודה, למרות שכל אחת נמצאת בתקיעות ביחס לחייה. הגיבורה הראשית ולריה (דיאנה גומז), היא סופרת שלא מצליחה להתקדם בקריירה ונמצאת בנישואים לא מאושרים. לפני שהיא מחליטה להרים ידיים ולנסות להתקבל לעבודה בתור שומרת במוזיאון, גבר כריזמטי בשם ויקטור (מקסי איגלסיאס) נכנס לחייה ומשנה את הכל.

לסדרה "ולריה" יש 2 עונות. בעונה הראשונה אנו חשופים להתמודדויות המצחיקות והביזאריות של הגיבורות. הן מנסות לשפר את חייהן, לעיתים מצליחות ולעיתים לא, אבל אף פעם לא מתייאשות. גברים תופסים חלק גדול בחייהן, הן מנהלות עמן יחסי אהבה ושנאה. החל מרומן מחוץ לנישואים, עד לערבים כושלים עם גברים לא מוצלחים במיוחד.

העונה השנייה ממשיכה את הקו של הראשונה. ולריה חוזרת לעצמה ועומדת להוציא רומן מצליח. חברותיה מנסות לגרד כסף וליהנות מהחיים. החבורה מייצגת את דור הביניים של ימינו באירופה, הוא חי בתרבות שפע, אבל לא מצליח לגמור את החודש. הדמויות בעלות אישיות מובחנת, שכמעט לא מתפתחת במהלך הסדרה. הן חופרות ומגיבות באותו האופן כמעט לכל אורך שתי העונות.

למרות זאת, הסדרה "ולריה" מצליחה לרגש לפרקים ולתת טון קליל וכיפי בתקופה לא פשוטה. יש בה תחושת רעננות וקלילות, היא לא מנסה לדכא או להרים את הנפש, אלא רק לעשות פאן.

"ולריה" היא אחת מהסדרות שיודעות את מקומן. אולי לא ישאירו חותם, אבל בהחלט הן מספקות רגעים של הנאה ואסקפיזם שכל כך נחוץ.