ביקורת סדרה: הלוחמות, נטפליקס, יוצרות: ססיל לורן, קמיל טריינר, 2022

סרטים העוסקים במלחמות העולם שמים דגש בעיקר על הצד הגברי ולא הנשי. על חוויותיהם של הלוחמים בחזית ולא על אלו שנשארו מאחור. הסדרה עוסקת במלחמת העולם הראשונה.

הסדרה החדשה "הלוחמות" בשפה הצרפתית, מנסה לעסוק בנשים, שלראשונה לוקחות תפקידים גבריים ורואות עד כמה החיים בעורף לא פשוטים.

הסדרה "הלוחמות" עוקבת אחרי נשים, שחייהן השתנו בעקבות המלחמה הגדולה. ארבע נשים: אנייס (ז'ולי דה בונה) - אם מנזר, סוזאן (קאמיל לו) - אחות פמיניסטית, מארגריט (אודרי פלוריט) - עובדת מין, וקרוליין (סופיה אסיידי) - עובדת במפעל המשפחתי, מככבות בסדרה. אישה שעובדת כאחות, ולא עומדת בזרם הפצועים ומואשמת ברצח שלא ביצעה. אישה שאיבדה את פרנסתה, משום שהגברים הולכים לבתי בושת בחזית ומאחור הכול נטוש. מנהלת מפעל נאלצת להתמודד עם שוביניזם והאדמה החרוכה שמשאיר בעלה. גם אם המנזר מגלה שהוא הפך לבית חולים לפצועי המלחמה.

מדובר על דרמה נשית, העוסקת בנושא מאוד ברגישות ובזהירות. היא מעט ארוכה, עם דיאלוגים שתמיד מעניינים, אבל יש בה הרבה כאב ואנושיות מאוד חסרה בסדרות שנוגעות במלחמה ואובדן.

הסדרה "הלוחמות" מלאה במלודרמה, בכי וכאב, אבל אין בה סצנות המוניות של קטל והרג. היא מאוד מוגזמת ולעיתים נראה שממלאים בה חללים רק שיהיה לנו כצופים, מעניין. היא מאוד יעילה במה שהיא עושה ולכן המיני סדרה עוברת במהירות ואפילו בכיף. היא נטולת מסר או ייחוד או משהו באמת מעניין, שיהפוך אותה לייחודית. אבל גם כסדרה מעט שונה בנוף הכל כך עמוס של דרמות מלחמה, היא מצליחה להביא קול נשי שונה, שכל כך חסר לפעמים בין כל המוות והקטל.

ראה גם:

הסרט נרוויק