ביקורת סדרה: הוקאיי, מפיקים: קווין פייגי, ג'ונתן איגלה, 2021

מבין הגיבורים של "הנוקמים", הוקאיי (ג'רמי רנר) נחשב אפרורי ולא ממש פופולרי. הוא אפילו מודה בכך, כאשר אומר באופן די אירוני, שהוא לא ממש הדמות שמוכרת צעצועים למעריצים צעירים. לצדו בסדרה "הוקאיי" מופיעה קייט בישופ (היילי סטיינפלד), צעירה חצופה אשר ניצלה על ידי גיבור העל שהייתה ילדה קטנה ומאז מתאמנת באופן אובססיבי בחץ וקשת ומהלכי קראטה.

לאחר אירועי "הנוקמים", הוקאיי הפך לאב מסור ואוהב, שלא מעוניין להסתבך בקרבות ליליים. במילים אחרות, הוא התברגן, התבגר וכעת יש לו תכונה נוספת לממד המאוד חד גוני שלו. הוא מאוד רוצה לחזור למשפחתו בחג המולד, אולם מפגש בלתי צפוי עם בישופ משנה את התוכניות שלו לחלוטין.

למרות האבסורד בדמותו של גיבור על שהוא גם אב השנה, הנוסחה המשופרת פשוט עובדת. יש כאן חזרה למקורות של מארוול מאז שדיסני קנתה את חברת הענק, התרחקות מהתחכום שאפיין אותה בעיבודים האחרונים, כמו וונדה וז'ן. הפשטות, לצד אקשן מהוקצע ודמויות אנושיות, מצליחות ליצור נוסחה מהנה שאפשר להנות ממנה מבלי להתפעל מהתחכום.

העובדה שזאת סדרה על גיבורי על ללא כוח על, תורם ליעילות שלה. היא שומרת על היגיון מסוים, ונעה בסגנון אקשן, שדומה יותר לארנולד שוורצנגר בגרסתו המרוככת מאשר סופרמן.

מי שאוהב את הסגנון הישן, בתיבול מודרני של חמלה, יוכל להתגבר לקשתים שעל המסך.