ביקורת סדרה: האויב שבפנים: אפלה אינסופית, 2021

סדרת המשחקים "האויב שבפנים", הפכה להיות המותג המוביל של קאפקום כבר שנים רבות. היא חרגה בהרבה מגבולות עולם הגיימינג, והפכה לסדרת סרטים מצליחה בכיכובה של מילה יובוביץ.

הסדרה עוקבת אחרי הפצתו של נשק ביולוגי בשם וירוס טי, שהופך בני אדם למפלצות עוצמתיות. הווירוס מופץ על ידי תאגיד מרושע בשם אמברלה, מתוך אינטרסים כספיים ורצון לכוח ושליטה.

נטפליקס החליטה להשקיע במותג והוציאה תחת ידה סדרת אנימציה שעוקבת אחרי שתי דמויות אהובות על ידי השחקנים הוותיקים, ליאון קנדי וקלייר רדפילד. הפעם הם מתמקדים בהתפרצות חדשה, שמגיעה עד לבית הלבן וקשורה לתככים פוליטיים מסתוריים ואינטרסים שמתגלים לאיטם בסדרה.

הפרקים עצמם קצרים, כ-25 דקות לסרט והוויזואליות מרהיבה. האנימציה נעשתה באמצעות מחשב והיא נראית כמעט מציאותית, זו אחת מהסדרות היפות שנראו על המסך. הברוטאליות רבה ולכן ילדים, טוב שיעשו אם ימנעו מצפייה.

מי שלא מתמצא בפיתולי העלילה יוכל לצפות בקלות אם רק יבין את העיקרון המנחה והוא שהטובים מנסים למנוע התפרצות ביולוגית והרעים פועלים מתוך רצון לבצע וכוח וניצול עוצמתו הרבה של הווירוס. יש פשטנות לפעמים מרגיזה בעלילה של האויב שבפנים, אבל היא יעילה ונוסחתית להפליא ולכן היא תהיה מענגת עבור כל מי שאוהב אקשן ברוטאלי ועלילה פשטנית ומהירה.

האווירה קונספירטיבית, ומי שעוקב באדיקות אחרי הסדרה יוכל למצוא הרבה מאוד רפרנסים למשחקים האהובים. הסדרות של האויב שבפנים, הרבה פחות אניגמטיות וחידתיות אלא קצביות ומלאות בדם, איברים קטועים ומפלצות ענקיות.

הסדרה החדשה תקרוץ בעיקר למעריצים והם רבים, ארבעה פרקים בני 25 דקות הם ממתק קליל ומהיר עבור מיליוני גיימרים וצופים אדוקים של הסדרה.

נטפליקס יכלה ליצור מוצר מושקע יותר, עם פיתולים ועלילה ארוכה ומורכבת, שתביא לידי ביטוי דמויות אהובות נוספות וזירות התרחשות נוספות. אולם גם המוצר הקצר הוא ללא ספק טעימה מוצלחת ותקווה גדולה שבעתיד נקבל מנות מוגדלות ובמהרה