ביקורת סדרה: בורדרלנד, במאי: שינסוקה סאטו, 2020

הסדרה "בורדרלנד" היא סדרת אימה שהגיעה מיפן. הסיפור הוא על קבוצה של צעירים יפנים שנקלעו למקום זר, שבו כולם נעלמו. הם נאלצו לעבור סדרת משחקים ומבחנים כדי לשרוד במציאות כאוטית לחלוטין. הכל תוך כדי מלחמת הכל בכל, הישרדות עד המוות כמו בסרטי אסקייפ רום.

הסדרה מבוססת על המנגה המצליחה, המבוססת על שלושה חברים: קרובה (קייטה מצ'ידה), ריאוהיי אריסו (קנטו ימזאקי) וצ'וטה (יוקי מורינגה) שנשרו מהקולג' ואין להם שום מטרה בחיים. אחד מהם (אריסו) חובב חידות ומשחקי וידאו. יום אחד הם נקלעו לצומת סואן בטוקיו, אבל משטרת התנועה רודפת אחריהם על עבירה חמורה. הם מסתתרים בתחנת הרכבת בשירותים, וכאשר הם יוצאים, אין נפש חיה והאתגר מתחיל. על הצעירים לפתור סדרה של חדרי בריחה קטלניים.

הם חושבים שהגיעו ליקום מקביל, ולכן הם מנסים לשרוד בכל מחיר. הם משתפים פעולה האחד עם השני, נגד הקבוצות היריבות במשך שמונה פרקים מדממים. משחקי ילדות, כמו תופסת או מחבואים הופכים לקטלניים, ולכן גם מורטי עצבים. מי ששורד מקבל זמן נוסף להתארגנות ואוויר עד למשחק הבא, והם מנצלים אותו לנסות ולהבין מה קורה כדי להגיע לעולם ממנו הגיעו.

מעצב המשחקים הנודע שינוסקה סאטה, עיצב את העולם של הסרט כמו משחק וידאו. השחקנים נעים מנקודה לנקודה, העיצוב יפה לעין, אך חסר רגש. המשחקים עצמם מדממים ועשויים במיומנות רבה. העניין במשחקים מצוי בפסיכולוגיה בין השחקנים, ואופן ההתמודדות שלהם עם הסיטואציה החריגה. הפתרון עצמו מאכזב והסוף הרבה פחות מרשים מההתחלה והאמצע.

למרות ש"בורדרלנד" לא מחדשת דבר והיא עושה מה שרבים עשו לפניה, עדיין יש בה קסם. מתקיימת בה נוסחה מהנה והיא מצליחה להעביר ביעילות את תחושת המחנק והאימה של המתחרים, לצד בימוי יעיל של הקרבות שהם נאלצים לעבור. למרות שלקראת האמצע יש עייפות חומר, היא עדיין מומלצת בזכות מספר טוויסטים מהנים, שמפיחים בה חיים ונותנים לה סיום מתקבל על הדעת.