ביקורת סרט: רדופה, במאי: אלכס גרלנד, 2022

"רדופה" הוא סרט לא מאוד מובן ובוודאי שלא מתאים לכולם. הרפר (ג'סי בקלי) נוסעת לכפר נידח לאחר מות בעלה כדי להירגע ולהנות מהחיים. הפלא ופלא, היא פוגשת שם קבוצה גברים. הם כולם נראים אותו הדבר, מגולמים על ידי השחקן רוי קיניר. ויש להם משהו במשותף, הם ממש לא נחמדים.

הסרט מעלה את הילוך הזוועות ככל שהוא מתמשך. הוא מתחיל רגוע, אבל לקראת סופו הוא פשוט הופך למשהו על גבול ההזוי, הכולל איברים כרותים ועוד דברים לא סימפטיים.

התסריט עצמו של "רדופה", לא ממש חזק. הוא מכיל הרבה מאוד דימויים לא ברורים ועוד סמלים, שלא כולם ממש מכירים ומבינים. הוא מלא בביקורת על העולם הפטריארכלי והצילום ממש מרהיב, חייבים לציין.

"רדופה" הוא סרט עוכר שלווה, ממש מקפיץ ולא נעים לצפייה. תצוגות המשחק מצוין, מה שמעלה את ערכו למרות הבלגן התסריטאי שכבר דיברנו עליו. סצנות ארוכות ויומרניות, לצד שחקנים שמתעלים על עצמם.

קשה להמליץ על הסרט באופן חד משמעי, בעיקר משום שהוא כל כך קיצוני ביתרונות ובחסרונות שלו.

"רדופה" הוא לא סרט האימה שיותיר חותם ויישאר כזיכרון לדורות. הוא אפקטיבי במידה רבה, מפחיד עם סצנות קשות לצפייה, שיקרצו לחובבי הז'אנר.

למרות שהסוף פתוח ויכול לגרור דיונים, עם תסריט ברור וטוב יותר הוא היה יכול להשאיר חותם.