ביקורת סרט: פריז הרובע ה-13, במאי: ז'אק אודיאר, 2021

ז'אק אודיאר הוא במאי שאוהב ללכת עם האמת שלו עד הסוף. למשל סרטו "חלודה ועצם" הוא מפגן עוצמה ייחודי. הוא עוקב אחרי ארבע דמויות שונות, שחייהן קשורים האחת לשניה, אשר מחפשות גאולה ורצון לחמוק מחייהן הקשים. העלילה נעה בין רכות לאגרסיביות מפתיעה.

בסרט "פריז הרובע ה-13" מככבת פריז בסרט, ברובע המהגרים קרוב לצ'יינה טאון. הוא מצולם בשחור לבן ומראה את פריז שעוברת שינויים קיצוניים ומאבדת את יופייה והמראה הייחודי שלה.

בסרט נראה אמירה של הבמאי שמתקרב לגיל 70 ומבכה את השינוי וההרס שעוברת עיר האורות. זאת עיר שלא רק הבניינים מאבדים את יופיים, אלא גם האנשים בתוכה. הם לא מתקשרים ביניהם, אלא מחפשים מפגשים מזדמנים וסתמיים, ללא הרומנטיקה והאהבה שאפיינו אותה.

הצילום בסרט יפהפה, ונראה מעין אגדה ויזואלית קסומה. פס הקול מופלא והמשחק של כל השחקנים מעולה.

למרות הדיאלוגים, שלעיתים בינוניים, אין ספק שזהו סרט עם רגעים קסומים שיש לו מסר מעניין ורלוונטי לימינו.