ביקורת סרט: סוס מנצח, במאי: יורוס לין, 2020

הוולשים הם עם גאה, שהצליח לשמור על ייחודיות תרבותית גם לאחר כיבוש בריטי ארוך. הגיבורה ג'אן ווקס (טוני קולט) מצליחה לשכנע את אנשי הכפר הקטן והנידח בו היא מתגוררת, קפן פורסט, להיכנס איתה לעסקי מרוצי סוסים. למרות שהסיכויים קלושים, האופי הוולשי שדוגל בהנאה מהדרך ולאו דווקא מהניצחון, תופס מקום מרכזי ב"סוס מנצח".

ההווה של הכפר קר ומנוכר, ג'אן עובדת בשתי עבודות שוחקות ובקושי מצליחה להתפרנס. אל חייה נכנס זר מסתורי (דמיאן לואיס), שמספר על עסקי הסוסים. ללא ניסיון קודם היא מתאהבת ברעיון ומצליחה לגייס מימון המונים מתושבי הכפר קשיי היום.

אם צפיתם בעבר בסרטי ספורט, סביר להניח שראיתם גם את הסרט הנוכחי. אנשי הכפר מתגברים על כל המכשולים ומולם מתחרים אנשים השייכים לאליטות מרופדות כיסים ומשאבים. אולם, הוולשים מחוספסים עם ניסיון חיים והרבה רוח טובה. הקלישאה הזו, מופיעה לכל אורך הסרט, שלא מפסיק להזכיר לנו עד כמה המוטיבציה של האנדרדוג היא גבוהה.

וכמו כל דרמה קומית בריטית, הכל מלא באופטימיות זהירה ורגעי באסה. הדמויות שלידה נשכחות, מאוד בריטיות ומרכז חייהן הוא הפאב. לא תזכרו אף אחת מהן, אבל לפחות הן לא מפריעות למהלך העלילה.

הסרט מאוד פרו וולשי, הוא מראה את הייחוד התרבותי שלהם ואפילו השפה, שהאדם התמים יחשוב שכמעט וחלפה מן העולם. הוא מדגיש את פערי המעמדות, ומראה שרוח האדם יכולה לגבור על כל דבר. הסרט די צפוי, אבל כמו ממתק, הוא משאיר טעם טוב ונעלם די מהר.

הסרט "סוס מנצח" מצליח להיות צפוי ומחמם לב, אבל עם זאת, נשכח ולא מצליח להתעלות מעבר לבינוניות. יש בחירות טובות יותר בקולנוע, אך הוא בהחלט מהווה צפייה בטוחה, שיגיע לקולנוע הביתי.