ביקורת סרט: מכסחי השדים החיים שאחרי, במאי: ג'ייסון רייטמן, 2021

בשנות השמונים והתשעים של המאה העשרים, הייתה תחושה שהיו בכל מקום רוחות רפאים. בניגוד לימינו כאשר הן מקושרות לסרטי אימה מקריפים, אז הן היו דמויות קלילות ודי מצחיקות. הסרט "מכסחי השדים", היה השפיץ של סרטי הנוסטלגיה, שבהם הופיעו טובי הקומיקאים של התקופה. כינוסי המחזור הללו פסקו והמשכים פחות מוצלחים שמרו על הסדרה בבוידעם.

אולפני סוני החליטו להחיות את המקור בגרסה שמהווה מחווה לימים ההם. איגון ספנגלר מהסרט המקורי עזב את ניו יורק למקום שכוח אל, בו הוא מאמין תתחולל האפוקליפסה. בתו מגיעה אחריו וביחד עם בני נוער מבריקים הם מנסים למנוע אסון שאמור ליפול על האנושות.

למרות שיש הרבה מאוד מחוות לגרסאות הישנות של הסרט, השינוי ניכר בכל פינה. זאת גרסה רצינית יותר, קודרת ומתאימה לדור המסכים, מאשר לקלילות של שנות השמונים. לוגאן קים, ילד בתחילת דרכו נותן הופעה חד פעמית ששמה את הוותיקים והידועים שבסט הרבה מאחור. הוא מצליח לשלב הרבה מאוד הומור וכריזמה, שעומדים בניגוד לדכדוך שמנסה לחקות את דברים מוזרים של נטפליקס.

"מכסחי השדים החיים שאחרי" הוא ממש לא סרט רע. הוא משוחק סביר, הוא כיפי לפרקים, והוא נראה הרבה יותר טוב מהפרקים הקודמים. מצד שני, הוא כבד, מסורבל ויש הרבה קלישאות המונעות ממנו להיות טוב באמת. התסריט בעולם שכבר ראה הרבה מאוד סרטים בסגנון, לא מצליח לספק רגעים מרגשים באמת או מסעירים במיוחד. האהבה שהושקעה בתסריט ובבימוי לא באה לידי ביטוי בתוצאה הסופית והמוצר מפוזר, אבל ממש נסבל.

לבסוף, יש כאן שילוב מוזר בין דברים מוזרים, להרפתקה בסגנון של שנות השמונים של המאה העשרים. זה לא מבריק, אבל שובה לב.

ראה גם:

סרטים מהעבר- הסרט "היום השלישי" שנים רבות אחרי