• לוטן דיקר

סרטים מהעבר- הסרט "היום השלישי" שנים רבות אחרי

עודכן: 26 בנוב׳ 2021


בשנות ה-90 הקולנוע היה האירוע הכי גדול בעיר. בתי הקולנוע הקטנים פרחו, וסרטים עם שמות גדולים ועלילה הרואית הציפו אותם. לצד התמימות שהייתה בהם, היה אקשן ואפקטים ללא הפסקה. הגיבורים היו אמיצים, הבדיחות היו חצי מצחיקות והעלילה הייתה שטוחה, אבל כל כך כיפית. המורכבות התסריטאית, שכל כך פופולרית, נזנחה לטובת סרטים דיכוטומיים עם טובים ורעים מאוד ברורים.


מבין שלל הסרטים שהלכו בדרך הזאת, "היום השלישי" בלט מעל כולם. הוא רכב על גל הפרנויה ששטף את העולם בשנות ה-90, שרכב על ההצלחה של סדרות כמו "תיקים באפילה", שבמרכזה המחשבה שהממשל מסתיר מאתנו דברים חשובים. החייזרים היו הלהיט החם וחובבי הקונספירציות זכו לעדנה ולתשומת לב ציבורית. כולנו חשבנו שאנו עומדים לקבל ביקור מחבר מכוכב אחר, ומסכת השקרים שהשלטון כל כך מנסה לטפח תתמוטט עם ביקורה של חללית עם חברים ירוקים.


בניגוד להלך הרוח הזה, הסרט "היום השלישי" הציג תזה מנוגדת: לא כדאי לנו שהחברים הירוקים יגיעו לביקור. מה יקרה אם יום אחד חללית ענקית תופיע בשמי העולם? הסרט עוקב אחרי התמה הזאת, באמצעות עלילות מקבילות של מספר אנשים, שביחד ניסו לעצור פלישה חייזרית. הבולט מביניהם הוא כמובן וויל סמית, שהיה אז שחקן צעיר, שקנה את עולמו כטייס נועז וחתיך שמצליח לבדו להתמודד עם הפולשים המרושעים. לצדו היה גם ג'ף גולדבלום, מהנדס יהודי מבריק שגאה מאוד בשורשים שלו וביל פולמן כנשיא חתיך ומוצלח במיוחד.


הסרט נחלק למספר עלילות משנה, שכולן מהנות ומלאות אקשן ואפקטים. כל הדמויות הן הרואיות, חכמות ובעיקר מתייחסות בשלוות נפש לכך שהעולם עומד להיכחד. בני האדם מצליחים להתאחד מול האיום החייזרי, ובכלל , הפוליטיקאים, בניגוד לימינו, מצליחים להתעלות ולעורר השראה. לצד המודעות העצמית הנמוכה, אפשר לומר שזה סרט שהוא הנאה טהורה שקשה למצוא היום בקולנוע.


עשרים שנה אחרי, היה ניסיון כושל לשחזר את ההצלחה העצומה של "היום השלישי" עם סרט בשם "יום שלישי ההתחדשות". הסרט, מחוזק בגולדבלום ופולמן ששיחקו בסרט המקורי, לא הצליח להתרומם ונכשל באופן יחסי בקופות. הדור התחלף והפך לציני יותר, והסרט עצמו היה פחות סוחף ומעניין מקודמו. הרעיון שהחייזרים יחזרו לסגור אתנו חשבון הוא נחמד, אבל הדור של 2016 הרבה פחות נאיבי מזה של הוריו.


כיום הסרט עושה מדי פעם קאמבק בספריות הסרטים השונות, אבל האפקטים הפכו למיושנים והאיום החייזרי נראה רחוק מתמיד. הסרט נשכח וכמעט לא מוכר לדור הצעיר, והוא מאבד מהרלוונטיות שלו עם כל שנה שחולפת. מדי פעם מומלץ לדור שגדל אז להיזכר בממתק הזה, להשיל את הציניות ולהיזכר בימים שהליכה לקולנוע היה האירוע הכי גדול בעיר.


ראה גם:

ביקורת סרט: מכסחי השדים החיים שאחרי, במאי: ג'ייסון רייטמן, 2021



3 צפיות0 תגובות