ביקורת סרט: הנס, בימוי: מהסון קירמזיגול, 2015

הסרט "הנס" הוא סרט תורכי קסום, עם שחקנים מצוינים ונוף הררי של תורכיה בחלקים הנידחים שלה. זהו סיפור אמיתי, ובסוף אף רואים את האנשים האמיתיים עליהם נכתב הסיפור. יש בו אהבת אדם, חמלה ואף הומור.

הסיפור מתרחש בשנות ה-60 של המאה העשרים ומתחיל בתיאור חייו של מורה בשם מאהיר ילמאז (טאלאט בולוט), שחי בעיר בתורכיה עם אשתו ושתי בנותיו. יום אחד הוא מקבל הודעה, שהוא מועבר לכפר נידח אי שם בניגוד לרצון אשתו ומשפחתו. הוא מחליט לעשות זאת ולוקח אוטובוס לכפר. האוטובוס מגיע הרחק מהכפר ויש עוד הליכה רבה דרך 2 הרים ונהר. כשמגיע למעין ישוב פרימיטיבי, הוא מתקבל על ידי אנשי הכפר ברובים. כשמבררים את זהותו, מסתבר שלא רק כביש אין לכפר, אלא גם בית ספר.

אנשי הכפר ובראשם ראש הכפר מנסים לבקש מהממשלה תקציב לבית ספר, אך נענים בשלילה. מאהיר, שהאנשים הפשוטים מצאו חן בעיניו, מחליט לעשות מעשה. הוא מתקשר לביתו ומוסר לאשתו ששודדים חטפו אותו ומבקשים סכום לתשלום כופר עבורו. היא שולחת לו את הכסף, שמשמש לבניית בית הספר, שנבנה בעזרת התושבים ושודדי ההרים.

בינתיים חיי הכפר מתגלים לנו. יש קטעים מבדחים, בעיקר טקס בחירת הכלה לבני הכפר. מי שרוצה להתחתן מגיע לקבוצת הזקנות בכפר ומביע את בקשתו, אך מה שיוצא, הוא מרוצה. בטקס הבחירה הכלה ניגשת לאחראיות על הבחירה ונושמת לידן והן מחליטות אם הריח נעים להן או לא. לאחר מכן הן שואלות שאלות על הקוראן ועל בישול. כך יצא שמישהו שביקש בחורה עם שיניים לבנות, מצא בחורה עם פה מלא בשיניים עם עששת, או זה שדרש לכלתו עיניים כחולות, מצא את עצמו עם פוזלת והוא איננו יודע לאן היא מסתכלת...

בצורה כזאת נשאו שני בניו של ראש הכפר, אך בנו הבכור, עזיז (מרט טוראק), נכה ובעל ליקוי שכלי, שלא ברור מהו, משום שאינו מדבר נותר רווק. בשל נכותו הוא הפך ללעג לילדי הכפר, שמתעמרים בו והוא איננו יכול להתגונן. המורה מאהיר לוקח את עזיז תחת חסותו, ומסתבר שהאינטלקט שלו עובד. הוא מלמד אותו לכתוב ופה ושם גם כמה מילים. גם הילדים עזבו אותו לנפשו והוא נמצא בכיתה, מצלצל בפעמון, ועוזר היכן שאפשר.

יום אחד ראש הכפר נמצא בעיירה הסמוכה ומציל מישהו מוות. לאחר שהוא איננו מבקש דבר, הם מסכמים שיתן לו את בתו מזגין (מרט טוראק כדי שתינשא לבנו - לעזיז. הבחורה שמגיעה יפהפיה, מחונכת, מכירה את הקוראן, יודעת לבשל, בעלת עיניים כחולות ושיניים לבנות. הם נישאים והיא מטפלת בו באהבה, אך לאחר שהם נפגעים מההתנהגות של תושבי הכפר, הזוג מחליט לברוח ומשאירים מכתב פרידה מרטים שכתב עזיז.

זמן קצר לאחר מכן גם המורה עוזב לאחר שבית הספר התבסס. אנו חוזרים למקום לאחר 7 שנים. יש כבר אפשרות להגיע לכפר ומגיעה מכונות מפוארת, מתוכה יוצאים מאהיר ואשתו. לאחר החיבוקים הוא אומר, שיש לו הפתעה: מיד מאחור יוצר ילד ואחריו אביו, הלא הם עזיז, שטופל כראוי והבריא ובנו ולאחר מכן אשתו מזגין ובידיה תינוקת.

כאשר שואלים את עזיז כיצג זה קרה, תשובתו הייתה: "אני התאהבתי באשתי".

כדאי מאוד לצפות בסרט הנפלא הזה.