ביקורת סרט: הנוסע השמיני קובננט, במאי: רידלי סקוט, 2017

בשנת 1979 הפציעו לעולם סרטי "הנוסע השמיני" שהיו בעיקר סרטי אימה מתוחכמים לתקופתם. הסרט "הנוסע השמיני קובננט" הוא ניסיון להרחיב את העולם של "הנוסע השמיני" באמצעות יצירת סדרת המשכים, שיתחילו עם הסרט הקודם "פרומתאוס".

הסרט "הנוסע השמיני קובננט" מתרחש עשר שנים לאחר "פרומתאוס" ועשרים שנה אחרי "הנוסע השמיני" המקורי.

הסרט מתאר ספינה מלאה במתיישבים, אשר שטה לעבר משימתה ליישב כוכב לכת בחלל. סדרת אירועים לא צפויים גרמה לכך, שהחללית קבלה קריאת מצוקה מכוכב לכת, שנראה מתאים ליישוב. השינוי במשימה מתגלה כטעות מרה, משום שהכוכב לא מתאים להתיישבות כלל.

מהרגע שהמתיישבים החליטו להגיב לקריאת המצוקה ולנחות בכוכב הלכת הנטוש, האימה מתחילה לחלחל לתוך הסרט. כמו ב"פרומתאוס", יש כאן קבוצה שמונהגת על ידי דניאלס (קתרין ווטרסטון), שמתמודדת עם סביבה לא ידועה, אשר נראית מאיימת ועוינת לבני האדם. המסתורין מתקפל בסרט, ויוצר רגעים מצמררים ומקפיאי דם.

האימה שייכת בעיקר לחלק הראשון של הסרט. לאחר מכן, כמו ב"פרומתאוס" מגיעות תהיות פילוסופיות על מקומו של האדם בקיום הכללי ובחלל בכלל. לצד האימה, ישנו גם אקשן סתמי שלא מוסיף לסרט. הבעיה היא כמות הדמויות העצומה שהסרט מפיל חלל, מבלי שנוכל להתחבר אליהן.

למרות ההצלחה של הסרט לבנות מתח ולתת תשובות הגיוניות יחסית לתהיות הפילוסופיות שעלו אצל קודמו, הוא לא מצליח לבנות גיבורים אמינים שנוכל להתחבר אליהן רגשית.

החלק המוצלח ביותר, לטעמי, בסרט, היא בריאת היצור. אנו מקבלים סוף סוף תשובות טובות בהרבה מ"פרומתיאוס" על מקורותיו של החייזר. לצד הסבר מוצלח בחלקו, ישנה בעיה שצצה: כיצד ההסבר מסתדר עם הסרט המקורי של 1979, כיצד שתי הגרסאות מתחברות לקו זמן קוהרנטי, ממש לא ברור.

"הנוסע השמיני קובננט" הוא סרט נהדר ומהנה, שמצליח להוסיף נדבך חשוב למיתולוגיה של "הנוסע השמיני". למרות שתשכחו אותו זמן קצר לאחר שתראו אותו, עדיין נותר לקוות שסרטים נוספים יגיעו וירחיבו את העולם של "הנוסע השמיני".