ביקורת סרט: גודזילה נגד קונג, במאי: אדם ווינגארד, 2021

אני חובב סרטי מפלצות. מאז שהיפנים החלו בשנות ה-30 עם יצירתו של גודזילה הם רק הופכים להיות גדולים יותר ויותר. ההיגיון בסרטי גודזילה לא קיים, מכיוון שאין שום היגיון במפלצות שמסתתרות בים ופיצוץ אטומי מוציא אותם מהחורים.

מסיבה כלשהי גודזילה מפסיק להיות חבר של האנושות ויש לו אויב אחד: קינג קונג - הקוף המגודל. הקוף לא בדיוק אוהב בני אדם, אבל יש ילדה אחת שמצליחה לרכוש את אמונו. ילדה זו חירשת, אחת מנקודות האור היחידות בתסריט, שמשלב צרכים מיוחדים. קינג קונג שהוא אלים ובגודל של רב קומות. הוא בסך הכול די נחמד. הדמויות האנושיות הן גנריות ומוסיפות מעט מאוד לסרט. במקום להתרכז בלבטים והתמודדויות שלהן, מצמידים להן טקסטים מטופשים וסיטואציות בלתי אפשריות.

הסרט מכיל קטעי קרבות מבוימים להפליא, עם המון אקשן. יש הרבה קטעי קרבות של מפלצות במשקל כבד, שחובטות האחת בשנייה באכזריות. זה מה שקהל הצופים רוצה וזה מה שהוא מקבל.

הבימוי והעריכה מרשימים, האנימציה והאפקטים הממוחשבים מגיעים לשיאם במהלך הסרט. נכון שזו איגואנה ענקית שמכה קוף ענק, אבל עדיין כיף להסתכל ולהתרשם מהפיצוצים מסביב.

אפשר לומר שזהו סרט קרבות, אפקטים והרבה אנימציה. העלילה גנרית ולא מרשימה, גם מבחינה פיזיקלית אין הרבה היגיון. אנו מקבלים את אחד הסרטים המושקעים מבחינת אפקטים, בימוי ועריכה. חבל שאותו המאמץ לא הושקע בעלילה.