ביקורת סדרה: פגע וברח, 2021

בראשית הייתה "פאודה", סדרת מתח ופעולה שחשפה את ליאור רז ואבי יששכרוף לעולם הגדול. ההצלחה העצומה סללה את הדרך לשיתוף פעולה עם נטפליקס. "פגע וברח", היא סדרה פרי שיתוף פעולה ישראלי אמריקאי, בין היוצרים הישראלים ליוצרים של סדרת "דה קילינג" האמריקאית.

בניגוד ל"פאודה", "פגע וברח" היא סדרה איטית ומחושבת, שלוקח לה זמן רב להתניע. היא מחפשת לחשוף את נפש הדמויות והמניעים שלהן, לא ממהרת לשום מקום. יש כאן שילוב בין דרמה פסיכולוגית לאקשן מסחרר, שפתאום ניתז בן רגע. זה שילוב מנצח, שחושף את הסדרה לקהל רחב יותר, שאוהב מעט תחכום בבינג' הערב שלו.

ליאור רז שוב מגלם את התפקיד הראשי, מדריך הסיורים עם העבר הצבאי המפואר, שנקלע לסיטואציה גדולה ממידותיו. "פגע וברח" לוקחת אלמנטים מסרטי נקמה ומשלבת אותם עם אקשן בסגנון ברוס ויליס. למדריך עם החיים המושלמים יש אישה אמריקאית יפהפייה בשם דניאל (קיילים אום), שנפגעת בתאונת פגע וברח מסתורית. שורת מקרים גורמת לרז, להבין שזה לא מקרי ועומד מאחורי זה גורם עלום רב עוצמה.

הפרקים הראשונים מעט חורקים, אפילו משמעממים. הם איטיים ולא ממש מרגשים או מעניינים. גם האופנה של ללכת מהסוף להתחלה, מתחילה להיות מאוסה. מהפרק השלישי, מתחיל להיות קצב ראוי, מכות, תככים טוויסטים וקצת פסיכולוגיה בגרוש. ההגעה לניו יורק של הדמות הראשית, משחררת את הפקק ואפשר להתחיל להנות.

רז מתחיל למצב את עצמו כמוצר אקשן מקומי ובינלאומי, תוך שהוא רוכב על הכרטיס של יוצא צבא קשוח, שמראה לגויים קצת קרב מגע ישראלי. הוא לא שחקן דגול, גם האנגלית שלו היא ללא מבטא. אבל הוא מצליח ליצור דמות אמינה, שאתה יכול לחשוב שהיא יכולה לכסח גלים של אויבים ולתפוס את הרעים.

"פגע וברח" היא לא סדרת מופת, רז ויששכרוף עדיין לא מצאו את הנוסחה להפוך את הסדרות שלהם לסאגת איכות. אבל זו סדרה טובה, עם הפקה מרשימה והרבה מאוד שחקנים טובים. חובבי אקשן ופאודה יקבלו מנה גדושה, גם אם איטית לפרקים.