רודולף פרנץ הס (1901 - 1947) - הפנים של הרוע

רודולף פרנץ הס היה אחד מגדולי הרוצחים בהיסטוריה. הוא נולד למשפחה אריסטוקרטית אי שם בבאדן באדן שבגרמניה. אביו היה פקיד בכיר ואיש רוח, אשר קפדנותו השפיעה רבות על הס הצעיר ושינתה את חייו. חלומו היה שבנו יהיה איש כמורה ורוח. הוא ניסה לרשום אותו לאחד הסמינרים הטובים ביותר בכל גרמניה, אולם מותו המוקדם הפריע לתוכנית להתממש.

המוות ציער את הס וגרם לו לזנוח את לימודי הכמורה. הוא היה חסר דרך, אבוד בעולם. הוא היה תלמיד טוב, אבל בודד, לא הצליח להשתלב במסגרת הלימודית. בשנת 1915 הוא התנדב בגיל צעיר במיוחד - ארבע עשרה, לשורות הצבא הקיסרי של גרמניה. במלחמת העולם הראשונה הוא הוצב באזור של ארץ ישראל, יחד עם הצבא העו'תמאני הוא נלחם בכמה קרבות קשים במיוחד. הוא קיבל אותו הצטיינות ואף היה מפקד גדוד, למרות שהיה צעיר במיוחד. הוא נחשב ללוחם קשוח, שחובב משמעת. יש תיאוריות שאומרות שמראות המלחמה הקשיחו את ליבו אף יותר.

לאחר שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה, הס היה אחד מהמצטרפים הראשונים למפלגה הנאצית ואף התיידד עם כמה בכירים. מרטין בורמן היה הבכיר ביניהם, אחד מהקרובים להיטלר והאחראים לרצח של מיליונים. הוא הצטרף לפרייקור, מיליציית בריונים של אנשי ימין, שהתנפלו על אנשי שמאל ופעלו גם במדינות הבאלטיות. הוא היה מעורב ברצח של מורה צרפתי, שחשדו בו כמשתף פעולה והוא אף לקח על עצמו את האשמה, למרות שלא היה היחיד שהיה מעורב ברצח.

הוא שוחרר במסגרת של חנינה כללית ואכן החליט להתרחק מאלימות והלך להיות חקלאי בכפר קטן. הוא הצטרף לאס אס לאחר שהחליט לחזור לפעילות ב-1934 והצליח להתקבל לגולגולת המוות. הס לא היה דמות בולטת בדכאו, הוא הגיע להיות מפקד בלוק בלבד. אולם, הוא התבלט במשמעת וביעילות שלו ולכן צירפו אותו לפרוייקט חדש, והוא הקמת אושוויץ.

במקור אושוויץ לא תוכנן כמחנה השמדה, אלא עבור מתנגדי משטר ופולנים סוררים. אולם בהמשך, לאחר שהוא גילה את גז הציקלון בי, גז שבמקור משמש כנגד מזיקים, אושוויץ בירקנאו התווסף למחנות המוות. הוא היה מחנה ליהודים בלבד ורבים הושמדו באמצעות גז, בבונקר שהיה מכונה יעילה לרצח ושריפת גופות.

כאדם הס היה עם דואליות אישיותית, אבא מסור לחמישה ילדים, שגרו עמו במחנה ואיש אכזר וחסר רחמים כמפקד. הוא יישם את השיטות שלמד מדכאו והפך את אושויץ בירקנאו למפעל של מוות וסבל עבור כל מי ששהה בו. הוא ייצר שיטה אכזרית ומדעית, שמבוססת על היכולת לנצל את האסירים עד למותם האכזרי. פעלו במחנה אישים סדיסטיים כמו דוקטור מנגלה, שערך ניסויים מפלצתיים על בני אדם.

למעלה משמונים אחוזים ממי שנחתו במחנה אושויץ בירקנאו נשלחו לגזים במיידית, אחרים נשלחו לעבודה ולמותם האכזרי. הוא היה מפקד שירד אל השטח ועודד את אנשיו לנהוג בחוסר חמלה. אנשי הסגל, לעומת זאת, שסיימו את "עבודתם" הנוראית, יכלו להינות מאזור בו היה קולנוע, תיאטרון, מסיבות ואפילו מועדון ספורט. שום אסיר לא יכול היה לחלום על תנאים שכאלו.

בסוף 1943 הוא הודח בשל רומן עם אסירה וסולק מתפקידו. גם בשל טענות על שוחד וגניבות, שפשטו בקרב אנשי הסגל, שלקחו מכל הבא ליד, שנשדד מהאסירים היהודים. הימלר החזיר אותו בשנת 1944 לפקח באופן אישי על השמדתם של שש מאות אלף יהודי הונגריה. זה היה מבצעו האחרון בתפקיד המפקד.

הס הצליח להגדיל את מחנה אושוויץ בירקנאו מתוכנית ליישב בו כ-10000 אסירים למגה מחנה השמדה, שרצח כמיליון בני אדם. הוא יצר בית חרושת למוות, שעבד ביעילות מדהימה, שלא היה בו שום רגש אנושי או חמלה בסיסית לבני אדם. הוא הצליח לשפר את המנגנון פעם אחר פעם והפך את אושויץ בירקנאו לסמל הנצחי של הרוע והאידאולוגיה הנאצית.

לאחר המלחמה הס ניסה להתחזות לחייל פשוט, אולם הוא נתפס על ידי קצין יהודי, שזיהה את הסמל של הס"ס. בניגוד לנאצים האחרים, הוא לא התחמק מתשובות וסיפר את רוב מה שידע. למרות שהוא ניסה להפחית את חלקו ממנגנון הרצח, עדיין הספר שכתב והעדות שנתן, נחשבים לממצאים חשובים.

הס מעולם לא הביע רגש ומלמל חרטה רפה בלבד. הוא היה ביורוקרט טוב למדי, איש ארגון שיכול היה להיות מנהל יעיל של בתי חרושת. אולם, ההיסטוריה הביאה אותו לנהל בית חרושת למוות ולצערנו הוא עשה זאת ביעילות וללא רגש.

לבסוף הס נתלה על עץ, שעד היום ממוקם במחנה אושוויץ, לצד הכיסא ממנו הוא נפל למותו. הוא סיים את חייו במחנה שניהל, כמו אסירים רבים שהוא פיקד על מותם האכזרי.