עלייתו ונפילתו של הריאליטי המוזיקלי

למרות שבישראל, הריאליטי שולט בכיפת הרייטינג של הרשתות המסחריות, בעולם מתחילים להראות סימני שחיקה. לאחר שבע עשרה שנים, "אקס פקטור" יורדת מהמסך. הריאליטי המוזיקלי החל בתור תוכניות שירה, שעברו גימיקים ושיפצורים שונים. כולם מבוססים על אותו רעיון, שופטים וקהל בוחרים את הקאבר המצטיין מבין שורה של מתמודדים.

ב- 2010 כוחו של הריאליטי המוזיקלי שבר שיאים, בעיקר כאשר להקת ואן דירקשיין, הצליחה לזכות בתחרות. חבריה הפכו לסנסציה עולמית ושברו שיאים האחד אחרי השני. מאז החלה התדרדרות, ברייטינג ובביקורת. באופן כללי, תוכניות הריאליטי עברו שינוי. פחות בנויות כפורמט של תחרות, אלא כתוכנית משימתית, כמו "חתונה ממבט ראשון".

יש אומרים, שהפורמט מיצה את עצמו, משום שההתרגשות בלמצוא את הכוכב התמים עברה. סף הגירוי הפך לכה גבוה, שכבר לא ניתן להפתיע את הקהל. אחרים רואים באכזריות של שופטים כשייכת לעידן אחר. בעולם של מי טו, כבר אין מקום לעוקצנות וארסיות כלפי מתמודדים.

בנוסף, המתמודדים מבינים שניתן להצליח בלעדיהן. קריירות בארץ ובעולם נבנו מבלי להשתתף בריאליטי. החל מג'סטין ביבר, ועד לדוגמאות ישראליות של זמרים שעלו לגדולה רק באמצעות רשתות חברתיות והרבה שיתוף. יש שחושבים שזה ימתג אותם ולא יתן להם לפרוץ ולהשתנות.

ואולי הבעיה העיקרית היא, שרשתות הסטרימינג מציעות אפשרויות בלתי מוגבלות ותחרות זמרה עם כל הגלאמר שלה כבר לא מספיק מפתה דור שיש לו אפשרויות אין ספור.

בארץ תחרויות המוזיקה, עדיין דומיננטיות ועולות לשידור בכל הרשתות הגדולות. ייתכן שהתשובה נעוצה בכך, שישראל היא מדינה, שעדיין אחוזי הצפייה בשעות השיא הן סביב הטלוויזיה. בנוסף לתחרויות המוזיקה יש קבלות בדמות כוכבים רבים שצמחו שם, מנינט טייב ועד יונתן מרגי.

אולם, ייתכן שגם כאן המודל יתהפך, בסוף זה לוקח זמן, אבל גם אנחנו מתאימים את עצמנו למגמות של העולם.