עוד סרטים של הקולנוע הרוסי בסינמטק ירושלים

הסרטים יוצגו בין התאריכים - 27 ביוני – 15 ביולי בסינמטק ירושלים

גורלו של אדם (ברה"מ 1959)

בימוי: סרגיי בונדרצ'וק

משחק: בונדרצ'וק, פאבל בוריסקין

מלחמת העולם השניה מטלטלת את חייו של אנדריי סוקולוב. הוא מתגייס כנהג משאית, נופל בשבי, שורד את מחנה השבויים ומצליח לברוח. הקולנוען הגדול ג'ונאס מקאס, כתב בווילג' וויס כאשר הגיע הסרט לניו יורק ב-1961 "יש כאן תנועות ומשלבים שונים של שפת מצלמה ועריכה שהם דינמיים לחלוטין, בלתי צפויים ומקוריים. זה לא קולנוע שכלתני (כמו הירושימה מון אמור של אלן רנה), אלא סרט עז מבע, רגשני ולירי שכובש את הלב". הנה עברו חלפו שישה עשורים – ועדיין כל מילה אמת. המצלמה נועזת ומטעינה את הסרט בעוצמה קולנועית ורגשית ששווה להתמסר לה. (103 דקות. רוסית, תרגום לעברית).

קרדיט:

גורלו של אדם, אולפני מוספילם

הדרך לברלין (רוסיה 2015)

בימוי: סרגיי פופוב

משחק: אמיר עבדיקלוב, יורי בוריסוב

קיץ 1942, חזית הדרום. אוגרקוב הוא קצין קשר שנכשל בהעברת שדר בהול. בית הדין הצבאי דן אותו למוות אך עד שיבוצע הצו, שומר עליו טוראי שתקן מקזחסטן. התנועה המהירה של הגרמנים מאלצת את השניים להמלט ודרכם מזמנת להם קרבות ומפגשים ומחברת בינהם מאמצע אוקראינה ועד לברלין. על בסיס יומני המלחמה של קונסטנין סימונוב, יצר סרגיי פופוב את סרט המלחמה הזה, שכמו המבחר שלפניו מתאר את מלה"ע השניה כזיקוק של הנפש הרוסית: הקרבה, נאמנות, חברות וגאולה. (82 דקות. רוסית, תרגום לעברית).

קרדיט:

הדרך לברלין, אולפני מוספילם

נמר לבן (רוסיה 2012)

בימוי: קארן שחנזארוב

משחק: אלכסיי ורטקוב, ויטאלי קישצ‘נקו, ולארי גרישקו

1943, טנקיסט רוסי שחזר הלום מקרב שיריון, יוצא למשימת איתור והשמדה של טנק גרמני חדיש ומאיים שזכה לכינוי “הנמר הלבן“. חוץ מ־T34 יש לגיבורנו כח על חשוב במיוחד: היכולת לתקשר עם אלוהי הטנקים. מעלילת הגבורה האפית הזו יוצר קארן שחנזרוב סרט אקשן מעולה, סוחף ומרשים. אלא שבשיאו של המתח, חותך לפתע הבמאי הותיק לכיוון מפתיע וברעננות צורנית שמאפיינת צעירים, הוא מנסח לקח היסטורי בעל משמעויות עכשוויות. (104 דקות. רוסית, תרגום לעברית).

קרדיט:

נמר לבן, אולפני מוספילם

העגורים עפים (ברה”מ 1957)

בימוי: מיכאיל קאלטוזוב

משחק: טטיאנה סמוילובה, אלכסיי באטאלוב, וסילי מרקורייב

הסרט שלפנינו, זוכה פרס דקל הזהב בפסטיבל קאן, נפתח בזריחה האחרונה בשמי ברית־המועצות ערב מלחמת העולם השנייה. ורוניקה היא אשה צעירה ומאוהבת. ארוסה בוריס מתנדב לשורות הצבא ונשלח לחזית. סרטו של מיכאיל קאלטוזוב מ־1957 היה אחד הסרטים הראשונים שנגמלו מהשבלונה של הריאליזם הסוציאליסטי: הגיבורה אינה מתמודדת עם משימות לאומיות וחברתיות, אלא עם אהבתה, עם שכול, כאב, תקווה וייאוש. מלאכת הצילום הווירטואוזית של סרגיי אורוסבסקי, לצד המשחק הנוגע ללב של טטיאנה סמוילובה, הפכו את “העגורים עפים” ליצירת מופת שרק משתבחת עם השנים. (94 דקות . רוסית, תרגום לעברית).

עליה לשמיים (ברה”מ 1977)

בימוי: לריסה שפיטקו

משחק: בוריס פלוטניקוב, ולדימיר גוסטוצ’ין, אנטולי סולוניצין

לריסה שפיטקו עיבדה למסך את סיפורי מלחמת העולם השנייה של הסופר הבילורוסי ואסילי ביקוב. בדומה לטרקובסקי סרטה משלב אלמנטים נוצריים מובהקים, נועזים לתקופת העשייה של הסרט. שני גיבורי הסרט, הפרטיזנים סוטניקוב וריבאק מצולמים ומעוצבים כדיוקנאות אלגוריים של ישו הנוצרי ויהודה איש קריות והעלילה מובילה אותם לעימות של הקרבה ונאמנות. שפיטקו האוקראינית הייתה תלמידתו של אלכסנדר דובז’נקו (“ארסנל”, “אדמה”), וניתן לראות את השפעתו על הגישה הויזואלית ב”עלייה לשמיים”, המשלבת ריאליזם עם תקריבים אקספרסיביים. התוצאה היא אחת מיצירות המופת של הקולנוע הסובייטי. (108 דקות. רוסית, תרגום לעברית).

צא וראה (ברה“מ 1984)

בימוי: אלם קלימוב

משחק: אלכסיי קרבצ‘נקו, אולגה מירונובה

ביילרוס הכבושה בידי הגרמנים, 1943. ילד בן 15 מתגייס למאבק ונתקל בזוועות הנאציות. כל נסיון לתאר את התופת שדרכה מעביר אלם קלימוב את גיבורו, עלול לחטוא לתמונה המחרידה והמהממת אותה אנו חווים עם בן אנוש המתחיל את הסרט עם פני ילד ומסיים אותו עם פרצוף קמוט ומאובן. באמצעות אוירה היפר־ריאליסטית, המסתייעת במצלמה כמעט סוריאליסטית, עם פסקול גאוני ושחקן שהיה שרוי בהיפנוזה במהלך הצילומים כדי להגן עליו מפני מוות פסיכולוגי, מתעד קלימוב את הפן האפל של האנושות ויוצא בקריאה נואשת לשלום ולשפיות בעולמנו. יצירת מופת. (154 דקות. רוסית, תרגום לעברית).

קרדיט:

צא וראה, אולפני מוספילם