המוזיאון היהודי בברלין - סיכום ביקור

המוזיאון היהודי בברלין מיוחד מאוד. כל יהודי וישראלי  שנמצא בברלין חייב לבקרו. המבנה מרשים גם בחיצוניותו, אך בתוכו הוא מיוחד במינו.

המוזיאון היהודי בברלין עוצב בידי האדריכל דניאל ליבסקינד, שקיבל עליו פרסים. המוזיאון כולל מספר קומות, ובו סיפורים והדגמות ומצגות על תולדות עם ישראל בכול הזמנים. החלק העיקרי והמיוחד במוזיאון מוקדש לשואה. כשנכנסים רואים את המבנה בחלקו התחתון, אשר מורכב משלושה חלקים, שנבנו בצורת מגן דוד שבור כאשר חשים כי נעשתה חשיבה על כל פרט בצורה מדוקדקת. במרכז – פסלו המרטיט של מנשה קדישמן, שמורכב מאלפי פנים מיוסרות, שנראות כעלי שלכת, ומכאן שמו – "שלכת". גם שאר חלקי המוזיאון מרשימים וכוללים מוצגים רבים, חלקם אינטראקטיביים, מזמן רומא ועד ימינו.

יהודי ברלין היו המקופחים ביותר בהיסטוריה האירופאית. למרות תרומתם העצומה למדע, לתרבות ולכלכלה הגרמנית, הם הושמדו ללא רחם במכונת הרצח הנאצית. לאחר כאלפיים שנים בהם תרמו לחברה הגרמנית בכול האספקטים, החל מהתקופה הרומית, הם סיימו את חייהם בצורה ברוטאלית וחסרת רחמים. למרות אקורד הסיום הצורם, חייהם של יהודי ברלין ידעו עליות רבות ותקופות של שגשוג וצמיחה. המוזיאון היהודי בברלין נע מן השמח אל העצוב. מן הפוגרומים בימי הביניים ועד לדמויות מרשימות, שהסתובבו ברחובות ברלין, כמו פרויד. 

המוזיאון מעוצב בצורה אבסטרקטית ודי מוזרה, הסיבה לכך היא, שהאדריכל דניאל ליבסקינד מתח קווים בין נקודות שונות של החיים היהודים בעיר שהושמדו בשואה וזו התוצאה. בנוסף, קירות המוזיאון מכוסים באבץ, סימן להבדל בין העושר החיצוני שהיה ליהודים, לסוף הנורא שחיכה להם מעבר לפינה. המוזיאון עצמו מכיל עשרות, אם לא מאות, מוצגים אינטראקטיביים, שלוקחים אותנו למסע של כאלפיים שנה. עיקר המוצגים מנסים להראות לנו עד כמה היהודים היו פרודוקטיביים וחשובים לחיי הגרמנים בגרמניה, מה שלא עזר להם מול מכונת ההשמדה הנאצית. 

בכניסה מתקיימת בדיקה מדוקדקת וקפדנית כנדרש. ניתן לקחת אוזניות בשפות שונות, כולל בעברית, במחיר סמלי. מיד לאחר מכן עוברים מעין מנהרה תת קרקעית לחלק העיקרי של המוזיאון, והוא - השואה בגרמניה. בחלק הזה יש שלושה מסדרונות, והוא מעוצב בצורה של מגן דוד שבור. החלק הראשון מורכב ממגדל השואה וציר המוות. החלק המרשים ביותר, בעיני, הוא חדר אטום, עם תאורה שנראית מתוך חרך צר לרחוב, ממנו שומעים גם את הרעשים הבוקעים מבחוץ, בעוד אנו עומדים בתוך קירות בטון אפורים וחשופים. התחושה היא, כמו שהיהודים הרגישו בתוך המחבוא בו הסתתרו, כשהם נרדפים וחסרי כול, בעוד שבחוץ העולם כמנהגו נוהג.

הציר השני הוא גן הגלות וציר הגלות, כאשר אנו יוצאים מחוץ למבנה, כאשר עמודי בטון עומדים בזווית ומדמים עצים. אינני יודעת כיצד הדבר קורה, אך יש תחושה של סחרחורת במקום הזה. מספר עמודי הבטון הוא 49, שכוללים את שנת הקמת מדינת ישראל -1948 ואחד מוקדש ליהודי ברלין.

המחבר בין הצירים הללו הוא ציר ההמשכיות, שכולל תמונות רבות, שדומות לתמונות שמוצגות ב"יד ושם". בחלק הזה קיימים גם חללים ריקים, שמסמלים את הריקנות שנוצרה בעם לאחר השואה.

בקומת השואה נמצא פסל מרשים של מנשה קדישמן, שנקרא "שלכת", שמורכב מאלפי פרצופים מיוסרים בצורה של עלי שלכת. פשוט מצמרר.

הקומות העליונות כוללות את ההיסטוריה של יהודי ברלין שמתחילה מתקופת רומא ועד ימינו. יש מצגות שונות, אבל מה שאהבתי היה עץ משאלות, ולידו ניירות חתוכים בצורת רימונים. אפשר היה לרשום את המשאלה ולתלות על העץ.

המוזיאון היהודי בברלין הוא אחד מהמוזיאונים הגדולים ביותר באירופה. ביקור בו לוקח כחצי יום, והוא נחשב לאחד היפים והמושקעים בברלין כולה. אנו מסתובבים במוזיאון בתחושה שזהו מסע ארוך, אשר סופו הטראגי ידוע, ולכן יש דגש מיוחד על התקופה של השואה. בנוסף, יש במוזיאון גם תערוכות מתחלפות, שרצוי להקדיש להן זמן, תערוכות בנושאים שונים, כמו: רופאים יהודים בזמן השואה, תערוכה על פרויד, איינשטיין ויהודים בימי הביניים. 

כתובת: Lindenstrasse 9-14, 10969, Berlin

המוזיאון פתוח מדי יום בין השעות 10:00-20:00, יום ג' עד 22:00, חוץ מחגים יהודיים. 

קישור לאתר המוזיאון היהודי:

http://www.jmberlin.de/site/EN/homepage.php