"האלבום השחור" של מטאליקה: שינה את מוזיקת המטאל

במשך שנים מטאליקה הייתה להקה בועטת, שהאלבומים והקסטות שלה, נמכרו במחתרת למביני עניין. היא הייתה הלהקה הכי קיצונית, מהירה בכל הסצנה, שכללה הרבה להקות טראש מטאל, קצביות וצרחניות. השירים שלה עסקו בנושאים שממעטים לדבר עליהם, החל מהתאבדות, רצח מתוך מחלת נפש, אלימות וקנאה. הטקסטים שלהם היו פוליטיים, הם מיעטו לשיר ולדבר על אהבה.

ב- 1986 הם הוציאו את האלבום "מאסטר אוף פאפטס", שהשירים בו היו נגישים יותר לקהל. למרות שהם כללו סולואים בני שבע דקות, השירים היו פחות צווחניים עם יותר מלודיה. ההצלחה לא איחרה לבוא והם הגיעו למיליון עותקים תוך שנתיים.

מה שבאמת שינה את המסלול של הלהקה, הייתה תאונת אוטובוס בשוודיה. קליף בארטון, שהיה המנוע האמנותי הבלתי מתפשר של הלהקה, עף מהאוטובוס ונהרג. במקומו הם החתימו את ג'ייסון ניוסטד, צעיר שהעריץ את הלהקה אבל היה נוח להשפעה. באלבום הבא שלהם, הם כתבו ושרו שירים ארוכים במיוחד, לא מלודיים ונגישים. אבל אחד מהשירים הפך ללהיט ולקליפ מצליח, מה שעורר אצל הלהקה רצון לחדור לקהלים חדשים.

ב- 1991 יצא האלבום השחור. הוא כלל יצירות שונות, בעיקר קצרות ומלודיות. הרצועות היו בנות ארבע דקות, הריפים לא היו כבדים במיוחד והטקסטים היו נגישים ומלודיים. אפשר לומר, שחלק מהשירים היו רוק כבד ולא מטאל, חלקם כללו להיטים, שגם להקות פחות רועשות היו חותמות עליהם. בזכות העובדה שהם החלו ליצור קליפים, הוציאו סינגלים לתחנות הרדיו המקומיות, הצליחו למכור שלושים מיליון עותקים.

בוב רוק, שהיה מפיק של להקות רוק פופ כמו בון ג'ובי, היה אמון על המלאכה. הוא הצליח לזקק את העוצמה והאנרגיה של מטאליקה, לרצועות פופ, שכל רשת שידור הייתה מוכנה להשמיע. יחד עם התדמית של הלהקה והעובדה שהשירים הצליחו לקרוץ גם לנשים וגם לגברים, ההצלחה הייתה עצומה.

רבים מקהל המעריצים חשבו שלהקת מטאליקה מכרה את נשמתה לשטן המיינסטרים. הם איבדו את הקהל הנאמן, שהתנחם באלבומים הישנים. אולם קהל חדש וצעיר, חובב מלודיה ורוק הציף את ההופעות וקנה את הסחורה של מטאליקה באובססיביות. במשך כמה שנים מטאליקה, להקה שהתחילה במחתרת, הפכה להיות הלהקה הכי גדולה ומצליחה בעולם.

באלבומים הבאים היא המשיכה להתמסחר, אולם השירים היו ברמה פחות טובה והיא איבדה את עצמה. בשנים האחרונות, ביחד עם כמה אלבומים סבירים, היא מתחילה לחזור לעצמה, משום שהיא בגיל וסטאטוס שהיא כבר לא צריכה להתחנף לאף אחד. עם שקיעת הרוק והעלייה של הפופ, נחמד להיזכר שבמשך כמה שנים להקת מטאל שלטה במצעדים.