ביקורת סרט תיעודי: הבי ג'יז: איך לתקן לב שבור, בימוי: פרנק מארשל, 2020

אחת מלהקות הפופ הגדולות בכל הזמנים, ששברה כמעט כל שיא מכירות אפשרי וכבר הייתה בדרך להתפרקות בשנת 1975. אולם, סדרה של להיטים, שבאו אחרי שנים שחונות של התמכרויות ושאר רעות חולות, החזירו אותם בדרך לתהילת נצח.

שלושת האחים לבית גיב: בארי, מוריס ורובין גיב הם פצצת כישרון, שכמה מהלהיטים שלהם זכו להיכלל ברשימת מאה השירים הגדולים של כל הזמנים. לצד ההצלחה העצומה, גם הגיעו שנים של הרס עצמי, סמים, נשים מזדמנות והמון אגו. המאבקים בתוך המשפחה, קרעו אותה לגזרים והותירו צלקות עד לימינו.

"הבי ג'יז: איך לתקן לב שבור" הוא דוקו רגיש ומהנה, על אחים עם כישרון עצום שנאלצו לעבוד קשה ולסלול את הדרך להצלחה עם הרבה מרפקים וכישרון הסתגלות לאופנות המשתנות. הסרט מתפקד כדוקו משפחתי, שמצליח לרגש ביחד עם פסקול מלהיב שילידי שנות השבעים והשמונים יהנו ממנו מיידית.

האחים הם מרואיינים מופלאים, חדים ובהירים וגם כנים להחריד. יחד עם קטעי ארכיון רלוונטיים, ראיונות מרתקים עם מוזיקאים ששופכים אור על ההשפעה האדירה של האחים על הפופ העכשווי, אנו מקבלים תמונה על זמנית ומרגשת של להקה שהצליחה להתגבר על עליות ומורדות, ולבסוף לנצח ולהצטרף להיכל התהילה של הרוק.

לקראת הסוף, בארי גיב שנשאר עדיין בחיים, מתייחס ברגישות לא אופיינית למותם של אחיו, החיים והבדידות שהוא נאלץ להסתגל אליהם לאחר לכתם.

קשה להישאר אדישים לדוקו כל כך קצבי ומרגש, שמצליח כמו רכבת הרים לפלס את הדרך בבטחה, תוך עליות ומורדות ללא הפסקה.