ביקורת סרט: ריספקט: סיפורה של אריתה פרנקלין, במאי: ליזל טומי, 2021

למרבה הצער אריתה פרנקלין, לא זכתה לראות את הסרט "ריספקט" שמבוסס על דמותה יוצא לאקרנים.

פרנקלין (‏25 במרץ 1942 – 16 באוגוסט 2018) הייתה אחת מהזמרות הפוריות ופורצות הדרך בהיסטוריה של המוזיקה ויש לה מקום של כבוד לצד דיוות גדולות במאה העשרים ותחילת המאה העשרים ואחת כגון ברברה סטרייסנד וסלין דיון.

אנו מתחילים בשנות הארבעים של המאה העשרים, בעולם גזעני שלא מקבל כוח נשי, בעיקר אם הוא אפרו אמריקאי. אביה של פרנקלין התעלל בה, היא עברה פגיעה מינית בגיל צעיר, התמכרה לאלכוהול והייתה חשופה לאלימות במשפחה. היא הצליחה להתגבר על אלה, ולצאת עם אלבום היסטורי ראשון.

ישנו גם צד בפרנקלין שעוסק בפעילות הפוליטית שלה בתנועה לזכויות האזרח. הוא עוסק בחברות שלה עם מרטין לותר קינג המנוח וההתרסקות שהיא חוותה לאחר שנרצח.

הסרט "ריספקט" נע בין הופעות ווקאליות משובחות לשברון לב ודרמה קיטשית, שמנסה להבליט את הקשיים שהיא חוותה. גם אמה של פרנקלין נפטרה כשהייתה צעירה, מה שמביא לסצנות געגועים לאם לכל אורך הסרט.

ג'ניפר האדסון מגלמת את דמותה של פרנקלין והיא מראה את הדמות הראשית ככוח המניע של הסרט. היא מצליחה לתת הופעות קוליות בטוחות לצד הופעות דרמטיות עוצמתיות. אבל, האדסון נאלצת להתמודד עם תסריט שגרתי, הרבה מאוד קלישאות המתאימות לעידן של ימינו ולא לשנות הארבעים של המאה העשרים ובנוסף - לבימוי חסר השראה.

אורך הסרט הוא מעל לשעתיים, מעיק ומרגיש שנמרח שלא לצורך. לפרנקלין יש ביוגרפיה עשירה והסרט מתמקד בחלקים קטנים ממנה. ההתמקדות בקשיים, ללא בנייה של דמות מורכבת של אישה גדולה מהחיים פוגם משמעותית בסרט, שמעדיף לבנות דמות הוליוודית חד ממדית.

יש מקום, לסרטים נוספים על דמותה המרתקת של אריתה פרנקלין, ומספיק חומר לארכיון שלם.