ביקורת סרט: צ'או איטליה, במאי: ג'יאני די גרגוריו, 2021

כמו בישראל, גם באיטליה יוקר המחיה מעיק על איטלקים רבים. הסרט "צ'או איטליה" מטפל בנושא שנמצא כבר שנים באוויר, אבל מעולם לא קיבל טיפול רציני, והוא - לעבור למדינה אחרת בזמן הפנסיה. אחרי שנים רבות של עבודה וקבלת קצבה זעומה, איטלקים רבים מחליטים לעבור למקום נוח יותר.

שלושה פנסיונרים - פרופסור (ג'יאני די גרגוריו), אטיליו (אניו פנטסטיקיני) ו-ג'יאורג'יטו

(ג'ורג'יו קולנלי), שעשו דרך מכובדת בחייהם, מחליטים לעזוב למאלי. הם משאירים מאחור את חייהם הקודמים ומתחילים למסע לעבר הלא נודע. בדרך הם מקבלים תובנות על החיים, באמצעות אנקדוטות, סיפורים קטנים והרבה מאוד הומור שחור. שלושתם בעלי מעמד חברתי שונה ומטרות אחרות, אבל כולם רואים באיטליה כמקום שכבר לא יכול להכיל את הצרכים שלהם.

הסרט כולל רגעים משעממים לצד רגעי אחווה והומור. הוא לא אחיד ברמתו, אבל עדיין מצליח לגעת בדקות הטובות שלו. חלק מהדמויות, כמו פליט צעיר שקרוב לחבורה, מקבלות טיפול שטחי ולא מספק. גם הדמויות הראשיות נשארות אניגמטיות, אבל האווירה, המוזיקה המשובחת ושמחת החיים, כל אלה מותירים סרט מתוק מריר עם מסר חברתי, שכבר כמעט מטופל אקסקלוסיבית בקולנוע האירופאי.