ביקורת סרט: פיג, במאי: מייקל סרנוסקי, 2021

ניקולס קייג' הוא שחקן מפתיע, שלאחרונה נמצא במצב כלכלי לא פשוט ולוקח על עצמו סרטים מדרג ג' על מנת להתפרנס. השחקן זוכה האוסקר, מחליט מפעם לפעם לקחת סרטי הארט האוס איכותיים ולהפגין איכויות שהוא לא תמיד יכול להפגין.

לפעמים הצירוף יוצר הברקה, והסרט "פיג" היא אחת כזאת. סרט קטן, שמתאים לפסטיבל קולנוע ולא להקרנה מסחרית, מצליח לסחוט מקייג' תצוגות שלא ראינו ממנו שנים. הוא מגלם שף מתבודד, שיש לו חזירה שמומחית במציאת פטריות יוקרתיות. יום אחד היא נגנבת והוא מחליט לצאת להחזיר אותה.

הפתיחה מתאימה לעשרות סרטי נקמה שראינו, אולם יש כאן היפוך. המסע מהורהר, רגשי ופחות מדמם ומשאיר שובל של גופות. אין אלימות, אלא הרבה דיאלוגים מרגשים, ובעיקר מבט מרתק על סצנת הקולינריה בפורטלנד והרבה אמירות מהורהרות על קשר אנושי ובדידות.

האווירה בסרט איטית מאוד, ויש הרבה סצנות מלאות במחשבות, שירחיקו קהל צופים פוטנציאלי. הקצב עומד בניגוד לסרטים המסחריים של היום, עם התמקדות על פרטים שנראים לא חשובים ושוליים. זהו סרט איכותי, עם אמירה ייחודית, אבל הוא זקוק לסבלנות ורבים ינטשו בדרך.