ביקורת סרט: מטרה מאחורי הסורגים, בימוי: ג'ו קרנהן, 2021

סרטי המטרה של ג'רארד באטלר לא שייכים לסרט הזה, בניגוד לדמויות ההרואיות שהוא גילם, כאן הוא הרע בסיפור.

הסרט "מטרה מאחורי הסורגים" מתאר שני מתנקשים - טדי מורטו (פרנק גרילו) ובוב וידיק (ג'רארד באטלר), שניהם בעלי רקע וניסיון, הנפגשים בנבאדה בתא מאסר זה מול זה ומעוניינים להרוג אחד את השני. הם משחקים במשחק תופסת ומנסים לבצע את זממם. אך, מאחר והם נמצאים בבית הסוהר, שהשוטרת ולרי (אלקסיס לאודר) חוצצת בין הניצים.

העלילה מקבלת תפנית מופרעת לחלוטין, כאשר מאפיונר בשם אנטוני לאמב (טובי האס) מגיע לתחנה. הוא מעין פסיכופט חינני, שמספר בדיחה ויורה למישהו בין העיניים. לאמב מעוניין ביריבו של באטלר ולא בוחל בהומור חולני וירי המוני. הוא מעוניין בכסף שיגיע רק אם הוא יהרוג את המתנקש וישים את ראשו על מגש.

הסרט מלא בהפתעות, הוא ברוטאלי ואכזרי על סף הבלתי נסבל. הסרט "מטרה מאחורי הסורגים" מלא בהפתעות, טוויסטים ורגעים מותחים. למרות זאת, הדמויות מאוד שטוחות, אין הרבה עלילה או אפילו רגש מינימלי. הדיאלוגים, גם אם לפעמים מתעלים על עצמם, נשארים איפשהו בצד, נבלעים בתוך סצנות פעולה בלתי פוסקות.

הסרט "מטרה מאחורי הסורגים" מאוד מודע לעצמו ולא מנסה להפוך למשהו שהוא לא. הוא לא מאוד מותח, אלא פשוט מציג אקשן אינטנסיבי בלתי פוסק. יש בו דיון מסוים על מוסריות וטבע האדם, אבל גם הוא נבלע בתוך כל הטירוף. לבסוף, זה סרט קיץ מהנה עבור אלו שלא נרתעים מדם מתפוצץ על המסך, לא פחות אבל גם לא הרבה יותר.