ביקורת סרט: לשחרר את גיא, במאי: שון לוי, 2021

ריאן ריינולדס הוא אחד מהשחקנים האהובים עליי. הוא יודע לשלב בין סוגה גבוהה לאקשן עממי בסטייל. לפני למעלה מעשר שנים יצא הסרט "גיימר", שהציג חזון אפוקליפטי, שבו נידונים למוות הופכים לאווטאר בידיהם של שחקנים, שמשחקים ביניהם מי יהרוג יותר בצורה ברוטלית. עם הרבה פחות דם ואיברים, הסרט "לשחרר את גיא" מציגה גרסה משלה.

הפעם אנו מתוודעים לפקיד בנק בשם גיא (ריאן ריינולדס), שחי במציאות מדומה אלימה, אבל עבורו היא שגרה. הוא דמות ללא שחקן בעולם וירטואלי, והוא חי במציאות שהיא כמו לופ, שמתוכנן לחזור על עצמו פעם אחר פעם. למרות שגיא קורבן לשוד אלים, הוא מחייך, מנופף לשלום וחוזר על כך יום אחר יום.

בעיר פרי טאון גיא נחשב לדמות שניתן להיפטר ממנה. השחקנים האנושיים משתמשים בו כדי להרוויח נקודות על ידי מעשים מרושעים שהם מעוללים לו. כמו בגרסה הישנה של העולם הקדום והפחות ממוחשב, "המופע של טרומן" עם ג'ים קארי, הגיבור מתחיל לחשוד במתחולל סביבו.

כמו תמיד נמצאת בחורה (ג'ודי קומר), שמעוררת אצל הגיבור רגשות אנושיים ותמיהה על היותו בורג קטן במשחק גדול. אולם, יש בעיה, שכן גיא הוא שורת קוד שמורכבת מאותיות אנגליות שמתוכננות לבצע רק פקודות שבן אדם תכנן אותם. אך, הפלא קורה, לא בדיוק ברור איך, אבל זה נס משחק המחשב. מתברר שהבחורה עצמה, לא ממש מרוצה ממה שמתרחש סביבם, ולכן היא בוחרת בבחירה מודעת: לנצח את המשחק, להציל את הבוטים ולנקום במתכנן השרתים המרושע.

הסרט מנסה לספר סיפור על בחירה חופשית, אהבה וההבדל בין מכונה ואדם. המסרים שופעים חמימות וטוב לב, למרות התחכום שנמצא מהם הלאה. ריינולדס מכניס המון נשמה וטוב לב אל תוך הדמות ונראה שהוא נולד אליה. היכולת שלו להיות סרקסטי ומקסים באותו זמן, הולכת כאן לקצה.

"לשחרר את גיא" היא קומדיית פעולה קלילה, שמגיעה כמו משקה צונן אחרי קורונה וסגירה ארוכה של בתי קולנוע. יש בה עומק שנדיר למצוא בסוגה זו, מה שהופך אותה לפחות שטחית ולכן מוסיפה ממד של הנאה.

מבחינת הומור אני פחות התחברתי לבדיחות על המסך, אבל היתרון של "לשחרר את גיא" שכל אחד יכול למצוא משהו לאהוב, גם אם הוא לא גיימר.