ביקורת סרט: ליקריץ פיצה, במאי:פול תומאס אנדרסון, 2021

פול תומאס אנדרסון הוא אחד מהבמאים שלא תצפו ממנו לקומדיה רומנטית דביקה, אבל למרות הציפיות הגבוהות בסרט "ליקריץ פיצה" הוא הצליח מעל ומעבר. האדם שאחראי לסרטים כמו "זה ייגמר בדם" עושה את זה שוב.

הרקע הוא שנות השבעים, בעיירה בארצות הברית בחורה בת 25 בשם אלנה קיין (אלנה חיים), לא ממש יודעת מה היא רוצה מעצמה ומהחיים. היא עובדת בעבודות מזדמנות ומתחברת עם נער בן חמש עשרה בשם גארי ולנטיין (קופר הופמן), ילד ממוקד בעל חוש של איש עסקים ממולח. האישה בת העשרים וחמש והנער פוצחים ברומן מפתיע.

הסרט מכיל כל מיני אנקדוטות וסיפורים צבעוניים אודות התבגרותם. בדרך נפגוש המון דמויות צבעוניות, שיוסיפו תיבול לעלילה. החל מדמויות של אלכוהוליסטים מזדקנים, כוכבים שעבר זמנם והמשפחות שלא מפסיקות להפתיע ולהתערב בחיי הדמויות.

הסרט נע בין מצבים מזדמנים, בין תמימות, הומור ומשחק משובח. הוא מתאר תקופה פוליטית סבוכה וסולם ערכים שונה מהיום. "ליקריץ פיצה" עושה כבוד רב לתקופה, עם שחזור מדויק ומושלם של כל פרט.

הסרט מהווה שיר אהבה נוסטלגי לימים שעברו לפני שישה עשורים ולא יחזרו. לתמימות, לאנשים, לשירים ולגיבורים שכבר אינם.