ביקורת סרט: כדורגל שאולין, נטפליקס, במאי: סטיבן צ'או, 2001

בספריה הענקית של נטפליקס, יש כמה פנינים נדירות וביזאריות. קיימים המוני סרטים אמריקאים, שבהם אנשים מוזרים מתחתית החברה מנסים לזכות בפרס עצום דרך טורניר ספורטיבי. זוהי הגרסה הסינית והיא משלבת בין כדורגל ואומנויות לחימה. 

נזיר (פטריק טסה) ואסיר משוחרר (וואן יאט פיי) משלבים ידיים ומקימים קבוצה של כישרונות, שכל אחת מהן מאוד רחוקה ממשחק עם כדור. הם משלבים בין קפיצות, בעיטות, אתלטיקה, שאמורים לחפות על חוסר יכולת. זה הופך למעין ריקוד מרהיב, שכל בעיטה מגיעה במהירות עצומה, כל קפיצה מגיעה לקומה השלישית של האצטדיון וכל הדשא משמש לעניינים לוליינים. 

גם הדיאלוגים בסרט "כדורגל שאולין" הם מטופשים לחלוטין, השיחות אינן מתעלות מעבר לזבלון הוליוודי סוג ד. למרות החסרונות המובנים והתוצאה הצפויה מראש, יש הנאה מסוימת לראות משהו כל כך מטופש שהוא פשוט כיפי. האפקטים הם ממש זולים, אבל עדיין מי שמתגעגע לסרטי קונגפו פו של שנות השבעים יהנה מהנוסטלגיה הנעימה. 

אם באים ללא ציפיות, ניתן ליהנות ממוצר סתמי, אבל בהחלט מהנה למי שאוהב נוסטלגיה של שנות השבעים. מעט געגועים לברוס לי לא הזיקו לאיש.