ביקורת סרט: טומבסטון עיר ללא חוק, במאים: ג'ורג' פ. קוסמאטוס, קווין ג'אר, 1993

הסרט "טומבסטון עיר ללא חוק" הוא מערבון, שמציג לנו את ואייט ארפ (קורט ראסל), שהוא איש חוק אגדי, שהצליח לנקות את המערב הפרוע מחלאות וטיפוסים מפוקפקים. קורט ראסל מגלם את הדמות האגדית הזאת, בתקופה אפלה וקשה בחייו. הוא מחליט לתלות את האקדחים והרובה, לחיות כאדם לגיטימי ולטפל באשתו שנמצאת במצוקה. אולם, תוכניות לחוד ופושעים לחוד, כנופייה אלימה במיוחד מגיעה לעיירה ומאלצת אותו לחזור לירות ולפוצץ את הרעים.

קורט ראסל, נותן את אחד מתפקידיו הטובים ביותר. הוא קשוח כשצריך, אבל יש לו נפש רגישה. הוא מסוגל לירות בעמידה, אבל מפגין לפעמים רחמים והבנה. לצידו מופיע שחקן אדיר נוסף, ואל קילמר בתור דוק הולידיי. הוא מצליח להיות מסכן ומאיים, אבל גם מגניב. איך מסתדר ביחד? זהו רגע נדיר שאדם מצליח להיות גם מסוכן וגם נזקק באותה הנשימה.

החברות הנדירה בין שני הכוכבים, מהווה את מרכזה של העלילה. בדרך הם יורים, הורגים ונוקמים. למרות שהרעים נשארים בצלם, עדיין יש הרבה רבדים שמסתתרים בסרט. יש בו טוויסטים למכביר, כאשר אנחנו כבר חושבים שהבנו את הכול, איזה מנוול משנה את התמונה.

העיצוב והצילום של המערב הפרוע הוא לא פחות ממרהיב. השפם של ואל קילמר הוא הכי מעוצב בתולדות המערב.

המשחק בסרט מתקיים עם אלימות גרפית קשה, אבל מצד שני זה לא נראה שמישהו מהדמויות נהנה מהקטל. יש כאן הליכה על חבל דק, החל מסלידה מאלימות ויריות, עד למגניבות. זה נשמע מסורבל, אבל הסרט מצליח לרקוד על כמה חתונות בהצלחה, מבלי להסתבך וליפול על הראש.

שאנו מסתכלים אחורה, זהו אחד מהסרטים הטובים בז'אנר של המערב הפרוע. הוא אמנם לא הצליח לתת את אותותיו ולהפוך להיות סרט פולחן שדורות מאוחרים מעריצים, אבל הוא סרט מצוין שזכה להיכנס להיכל התהילה של השולפים הכי מהירים במערב הפרוע.