ביקורת סרט: חולית, במאי: דניס וילנובה, 2021

לאחר עיבודים כושלים, שני משחקי מחשב מוצלחים וסדרת נפל, הסרט "חולית" הגיע למסכי הקולנוע הגדולים. העיבוד עלה כמאה שישים וחמישה מיליון דולר, והוא עצום בגודלו. הסרט דוחס את ספרו הארוך והלא ממש מובן של פרנק הרברט מ- 1965 ומנסה למצוא נוסחה שתוכל לפשט אותו לדורות הצעירים.

הסרט "חולית" מיועד לאלו שלא קראו את הספר. הוא בונה את הסאגה בצורה איטית ומבוקרת. זאת מעין אופרת סבון, משולבת עם אלמנטים של "משחקי הכס", רק בלי התחכום שנלווה אליהם. הפשטות הזאת מצליחה להפוך את הסרט הבלתי ברור מ- 1984, לנגיש יותר וניתן לצפייה.

"חולית" עוסק בכוכב לכת נטוש, שמאכלס כת קיצונית ולא ברורה של שוכני מדבר קשוחים. הכוכב מעניין את הקיסר ועוזריו, משום שהוא מכיל חומר שמכונה "התבלין". החומר יכול לאפשר מסע בין כוכבים ומקנה כוחות למי שלוקח אותו. על הכוכב המכונה אראקיס מתחרים שני בתים על הזכות לכרות את התבלינים, האחד בית אטריאידס האצילי והמסתורי. מולם בית הארקונן, הזומם מזימות ובעל העוצמה, שבעבר היה הבעלים של הכוכב ולא מוכן לוותר עליו כה בקלות.

הסיפור עצמו הוא מורכב ומסובך והפתיחה איטית ומלאה בדיאלוגים. הטקסטים לא מהווים את החלק המשובח של הסאגה, הם לא מאוד מעניינים ומשוחקים בצורה פומפוזית מוגזמת. היופי של הסרט יוצא דופן, והצילום והתפאורה הם מהמרשימים שנראו על המסך בשנים האחרונות.

לצד היופי המהפנט, קטעי האקשן הלא מאוד רבים הפזורים מדי פעם, אינם מרשימים, חסרים ברוטליות ואינטנסיביות שיש בסרטים אחרים. אין משהו שלא ראינו בעבר, ודווקא בחלק מקטעי הקרבות האפקטים נראים זולים ולא מושקעים.

לבסוף, יש לנו ניגודיות בין ההשקעה העצומה והתוצאה הפנומנלית, לסרט שיש טובים ממנו בשוק. אורכו העצום של הסרט מאפשר לו להתמודד עם אורכו הבלתי נגמר של הספר, אבל התוצאה לא מאוד מעניינת וסוחפת. הסרט "חולית" הוא עטיפה מושלמת, אבל עם תוכן סביר, שלא מצליח להשתוות לאפקטים המרצדים שעל המסך.