ביקורת סרט: וונדי, במאי: בן צייטלין, 2020

בן צייטלין התחיל כנער הזהב של הוליווד, עם הלהיט המפתיע "חיות הדרום הפראי". תשע שנים אחרי שהסרט עם התקציב הזעום הפך לסנסציה עולמית, הוא מנסה שוב לשחזר את אותה הנוסחה, רק מתוך הקונצנזוס ועם תקציב גדול בהרבה.

וונדי היא דווין פרנס הצעירה, שמעוניינת לברוח מהחיים הבינוניים שהיא חיה ולהגיע למקום טוב בהרבה. היא וחבריה מרגישים שהם יכולים להגיע רחוק יותר, בעלילה שמשלבת בין פנטזיה וריאליזם מהדהד.

הם מגיעים לפיטר פן (ישוע מאק) והנערים האבודים. אולם פיטר פן לא הגיבור של הסרט, אלא וונדי. היא נותנת גוון בוגר יותר ואפל בהרבה, שירחיק ילדים קטנים וישבש להם את הסיפור. אולם לצד בימוי נועז, צבעוני עם פסקול משובח, הסרט עצמו לא מצליח לומר משהו עקרוני והוא לא שונה באופן מהותי מעשרות גרסאות שכבר ראינו.

זהו סרט התבגרות, ששם את הזרקור על פיטר פן ווונדי. למרות הטוויסט החביב, הבימוי והאווירה לא מספיק קורצים לקהל המבוגר ומפחיד מדי ילדים רכים. אין קהל יעד שהסרט יתאים לו וחבל.