ביקורת סרט: השקר הטוב, במאי: פיליפ פלרדו, 2014

הסרט "השקר הטוב" אמנם הוצג בשנת 2014, אך נזכרתי בו עם חתימת הסכם השלום עם סודן. זהו סרט בדיוני, אך עם רקע מציאותי מאוד. גם השחקנים, כמובן חוץ מריס וויתרספון, היו פליטים שלעבר מסודן ולכן הזדהו מאוד עם תפקידיהם.

הסרט מתרחש בחלקו הראשון בסודן ובשני - בארצות הברית ובסוף גם בסודן.

חלקו הראשון של הסרט מראה לנו את ההתרחשויות במלחמת האזרחים השנייה בסודן. הוותיקים בינינו זוכרים בוודאי את זוועות המלחמה האיומה הזאת, שהתרחשה למעלה מעשרים שנה, משנת 1983 - 2005 וגבתה מיליוני קורבנות. החיילים המחומשים ברובים ובכלי נשק נגד הכפריים העניים, שבקשו אך ורק לחיות ולהתפרנס כמיטב יכולתם. הם הרגו ללא רחמים, גם נשים, מבוגרים וילדים ללא הבחנה. כך הגיעו יום אחד לכפר בדרום סודן, שם התגוררה המשפחה של גיבורי הסרט, והרגה את הוריהם.

שישה חברים מהכפר, חלקם אחים, נותרו לאחר הטבח משום שהסתתרו - ממרה (ארנולד אוקנג), פול (עמנואל ג'אל), ג'רמיה (גר דונאי), תאו (פמי אוגונס), דניאל ואביטל (קואוט ויאל) דנג. הם מחליטים לברוח ומתחילים ללכת, שאשר הוחלט שתאו הוא הצ'יף שלהם. ההליכה הייתה קשה מאוד ומסוכנת, והם צעדו אלפי ק"מ במטרה להגיע לקניה, שם הוקמו מחנות פליטים שסיפקו מחסה ומזון. תאו מדריך אותם להישרדות. כך, הם פגשו שיירת פליטים והצטרפו אליהם, עד שנתקלו בנהר, ואז נפרדו בשל תחושת הסכנה שתאו חש. מסתבר שהחיילים תפסו אותם והרגו רבים מהם ורואים את גופותיהם צפים בנהר.

החברים המשיכו ובדרך נתקלו בחיילים. תאו החליט להקריב את עצמו, יוצא ומודיע שהוא יחידי וכך הציל את האחרים. האחים שנותרו ממשפחת דנג הגיעו למחנה הפליטים בקניה, אך דניאל חלה ונפטר. כך נותרו רק ממרה, פול, ג'רמייה ואביטל.

הזמן עבר ולאחר 13 שנים נודע שיש הגרלה לטיסה לארצות הברית. הם עלו בהגרלה, אך חברים טובים שלהם נאלצים להישאר.

מכאן עובר הסרט לחלקו השני - הגעת משפחת דנג לקנזס סיטי במיזורי. החלק הזה מכיל הומור, בהבדלים התרבותיים בין האחים לסביבתם. הם לא מכירים את החיים המודרניים בארצות הברית, והאנשים שעימם בקשר בהתחלה לא מבינים זאת.

את פניהם מקבלת קארי דיוויס (ריס וויתרספון), שהתמנתה לחפש להם עבודה. היא מנסה להתקשר אליהם, אך הם אינם מבינים מהו טלפון ומפסידים ראיון עבודה. צריך להסביר להם כול דבר והם מתחילים להסתגל. מה שהכי מפריע להם הוא שאחותם, אביטל נשלחה לבוסטון, כי במיזורי לא נמצאה לה משפחה מאמצת. הפיתרון נמצא כאשר קארי, שבינתיים נקשרה אליהם ועוזרת בכול צרכיהם, מחליטה לאמצה ואז בהפתעה של חג המולד המשפחה מתאחדת.

יום אחד אביטל קיבלה מכתב מקניה, ממחנה הפליטים בו שהו, שתאו נמצא שם. מאחר וכבר אין קליטת אנשים מקניה, הם מחליטים לבקש עבור תאו בקשה מיוחדת, אך קודם לוודא שזה אכן הוא ולא מישהו אחר. ממרה, שבינתיים התחיל ללמוד, מתנדב לנסוע לקניה ולבקש עבור אחיו ויזה לאיזו מדינה מערבית. עדיין קיימות אצלו נקיפות מצפון על הקרבתו של תאו והצלתם שלו ושל אחיו.

הוא נוסע לקניה ומגיע למחנה הפליטים שגדל בינתיים לממדים עצומים, ולאחר שפגש אחד ממכריו שנשאר שם, הוא מאתר את אחיו. מאחר ואין לתאו כל מסמכים ואף מדינה לא מסכימה שייכנס בשעריה, ממרה עושה צעד אלטרואיסטי. הוא מקריב את עצמו, נותן לתאו את מסמכיו ושולח אותו למיזורי, ואילו הוא נותר מאחור בקניה.

הסרט מאוד מומלץ ונותן לנו תמונה מאוד אמיתית על המציאות הנוראית שהייתה בסודן. כן מתארת בצורה הומוריסטית, אך גם נכונה והגיונית, את השתלבות האחים בארצות הברית, שבסופו של דבר שם מצאו את מקומם. ממרה, שהיה מוכשר ורצה ללמוד רפואה, חש נקיפות מצפון ותחושות אשמה לגבי אחיו תאו, שהוא ואחיו היו בטוחים שנרצח. בסופו של דבר הוא עושה תיקון, שאמנם פוגע בו, אך הוא מחזיר לאחיו בתודה על הולכתם והצלתם בשנים הקשות שעברו.

כאמור, השחקנים חוץ מריס וויתרספון, היו בעברם פליטים מסודן, כך שהם מכירים היטב את נושאי הסרט. כדאי מאוד לראות.