ביקורת סרט: האמא, נטפליקס, בימוי: ניקי קארו, 2023

השמועות אומרות שלאור שביתת התסריטאים ישנן מכונות אלגוריתם מתוחכמות, שכל מעשיהם הוא ליצור את הסרט או את הסדרה המושלמת וליתר את הכותבים האנושיים. התוצאה היא מאוד נוסחתית, אבל הבדל המחירים הוא עצום. הרבה מהסרטים של נטפליקס מריחים ונשמעים אותו דבר רק הכוכבים הגדולים מתחלפים.

כעת ג'ניפר לופז הבלתי נגמרת, מלוהקת להיות אמא חסרת שם אבל עם כוח פיזי עצום ויכולות של ג'יימס בונד בתקופת שון קונרי. התסריט מאוד מבולגן, אז נעשה איזשהו סדר, לופז היא פושעת חסרת שם, שהייתה חיילת ונכנסה להריון מאיזשהו פושע על. היא מסתתרת, כי הסגירה כמה עבריינים תמורת חיים חדשים לה ולעובר בבטנה.

לאחר התערבות ועסקה מוזרה עם הבולשת, פושעים מגלים את מיקומה ומסיבה כלשהי מאוד אכפת להם ממנה. הם מגיעים בגלים והיא שוחטת את כולם. היא מתפקדת כסוכן על.

אין כאן ממש מניע של נקמה, רק ריב מיותר ומטופש בין שני הצדדים, שמשום מה אינם שווים.

הסרט "האמא" הוא סרט טראש בינוני, הדומה לאלו של שנות התשעים, בהם הגיבור הרג עשרות אויבים חסרי מוח, רק עם גרפיקה יותר טובה ואפקטים.

קשה להזדהות עם הדמות שלה או עם הסיפור והרצון לרצוח, אבל עדיין יש נקודות מהנות, אבל הן לא רבות. הסצנות חוזרות על עצמן, הן מאוד רפטטיביות כמו לופ אינסופי.

אין הרבה סיבות לראות את הסרט "האמא". נקווה שבעתיד נזכה מנטפליקס לקצת חומר טוב יותר.