ביקורת סרט: דנסינג קווינס, בימוי: הלנה ברגסטרום, 2021

הסרט "דנסינג קווינס" מספר את סיפורה של דילן פטרסון (מולי נוטלי), בחורה צעירה בגיל 23, שחיה בשבדיה באי בשם בוהוסלן, מקום די נידח בשבדיה. היא איבדה את אימה (אלן לינדבלד) לפני כשנה וחצי ומאז מנסה להעסיק את עצמה על מנת לשכוח את האבדה הקשה. היא עושה משלוחים מהמכולת שברשותם לאנשים בסביבתם ופתחה סטודיו למחול לילדים המקומיים מאחר והיא מאוד מוכשרת בכך.

דילן תמיד חלמה לרקוד בצורה מקצועית ואימה אף הייתה רקדנית טובה ולימדה אותה את מה שידעה ברמה הכי גבוהה שיש. היא מתגוררת עם אביה וסבתה (מארי גורנזון), שכול הזמן מעודדת אותה לרקוד באופן מקצועי ואף מחפשת עבורה הזדמנויות.

יום אחד סבתה מצאה מודעה בעיתון לאודישנים ללהקת ריקוד בינלאומית. דילן מסרבת, אך זוכרת את דברי הסבתא וכשתופסת אומץ לנסוע , היא גילתה שאיחרה בחודש לאודישנים. אבל, היא מוצאת חן בעיני האחראיות במקום ואחת מהן מציעה לה עבודת ניקיון במועדון דראג כושל בשם "קווינס". היא מסתכלת עליהם כיצד הם עושים חזרות, ובמקריות היא פוגשת את הכוריאוגרף שלהם ויקטור (פרדריק קוויניונס) ומודה בפניו כי היא יודעת לרקוד. הם רוקדים ביחד והוא מגלה את כישרונה ומחליט להכניס אותה ללהקה בכך שתתחפש לדראג קווין ותצטרף ללהקה ובכך תעלה את הרמה שלהם ואולי תציל אותם מסגירה.

דילן משתפת פעולה ומתחפשת לגבר צעיר. בינתיים היא גם משקרת לאביה ולסבתה וטוענת שהאודישנים ללהקת המחול הבינלאומית עדיין לא הסתיימו. היא מקבלת כתובת של בחורה בשם ורה (רקל ורמלנדר) שמשכירה חדרים והכירה את אימה המנוחה. היא מגיעה אליה ומקבלת חדר ללא תשלום וגם אוזן קשבת.

בינתיים דילן עובדת כמנקה וכרקדנית ומשתלבת היטב בחבורה. יש שם רקדן בשם טומי (קליס מלמברג), אדם מבוגר יותר, שאבל על החבר שנפטר לא מזמן ועליו ללמוד לחיות מחדש לאחר שיתאושש מהמוות. גם דילן לומדת לאט לאט להתאושש מהמוות של אימה. הם מופיעים ומצליחים, עד שיום אחד מגיע להופעה ידיד של דילן, שמזהה אותה ובתמימות מספר להם שהיא חברת ילדות ובכך מגלה את סודה. היא מתוודה על היותה אישה ומחליטה לחזור לביתה.

אבל, דילן כבר התקבעה עמוק בליבם של חבריה, והם מחליטים לנסוע אחריה, מגיעים לביתה ומשכנעים אותה לחזור. פתאום מסתבר, שויקטור רוקד גם בלהקת הריקוד הבינלאומית ומישהי חלתה והוא ממליץ על דילן לרקוד איתו. בשל המוניטין שלו הם מקבלים את עצתו ואכן היא רוקדת נפלא.

בסרט נראה גם התנגשות של ערכים בין דוריים, בכך שטומי, המבוגר יותר, מבקש לבצע שירים משנות השבעים, כמו שירה של גלוריה גיינור - I WILL SURVIVE, מה שמזכיר לו את חברו המנוח ג'קי, בעוד האחרים מבקשים לבצע שירים מודרנים יותר.

גם דילן נכנסה בלי כוונה לתחום של הדראג, כאשר לא ידעה בדיוק מה המשמעות, אלא רצתה דרך הריקוד להיות יותר מחוברת לאימה. היא מצאה שם משפחה שנייה ואהבה של חבריה לקבוצה, שלא היו מוכנים לוותר עליה ואף לנסוע אחריה רחוק על מנת להחזירה אליהם.

סרט אופימי ומקסים שנעים לצפות בו, כולל הריקודים המהממים והכוריאוגרפיה של מלכות הדראג.