ביקורת סרט דוקומנטרי: מציל הבזים, בימוי: אנני קמפפר, 2021

בעבר בזים שימשו את בני האצולה לספורט נחשב. עד ימינו יש מקצוע - בזייר, מומחה לבזים. הלימודים לא פשוטים, צריך לעמוד בהתחייבויות ולהתמיד בתחום.

הסרט הדוקומנטרי "מציל הבזים" מתאר את חייו המיוחדים והמרתקים של רודני סטוטס, בזייר מומחה. רודני החל את חייו כילד ונער בעייתי, ואף עסק בסחר בסמים.

כשביקש להיטיב את דרכיו, הוא חבר לעוד מספר אנשים שהיו במצבו באיזור מרילנד, וכהזדמנות שנייה נתנו להם עבודות יזומות בעבודה בנהרות - איסוף חומרים שאנשים השליכו לנהר ובכך חסמו את המים. בין היתר צמיגים של מכוניות ועוד. העבודה חיברה ביניהם, במיוחד כשהתגוררו ביחד. הם היו 8 גברים ואישה, שהתגוררה בחדר נפרד. יום אחד מצאו שנרצחה על ידי בעל הבית שלהם. מאוחר יותר נהרגו עוד שניים מהחבורה.

השינוי אצל רודני החל כאשר במקרה מצא בז נטוש ופצוע והחל לטפל בו. זה הוביל אותו ללמוד על עופות דורסים ולהתמחות בכך. הוא הפך למומחה בתחום. רודני קיבל חלקת אדמה באיזור וושינגטון די.סי. ובנה של מקלט לציפורים פצועות.

הוא החליט לעזור לבני נוער בעייתיים שהזכירו לו את עצמו. הוא חבר לקבוצת בני נוער שנשרה מהתיכון ונתן להם הזדמנות נוספת ומיוחדת, שאין במסגרות אחרות. הוא החל ללמד אותם טיפול בעופות דורסים פצועים וביחד בנו על חלקת האדמה כלובים לציפורים ואף מוזיאון קטן בתחום. בתוך המוזיאון שם מודעות עם שמות חבריו שנהרגו והקדיש אותו להם.

הסרט מראה שאפשר לעשות תיקון חיובי בחיים ואף להעביר אותו הלאה. רודני שיפר את עצמו וכעת הוא רגוע וחיובי לחברה. הוא דאג לשפר נערים שהיו במצבו ובסבלנות רבה ובאהבה נותן הם תקווה לחייהם בהמשך ומבט חיובי על עצמם, מה שקודם לא קיבלו מסביבתם.