ביקורת סרט: הבעל האבוד, במאי: ויקי וייט, 2020

הסרט "הבעל האבוד" הינו דרמה קומית שמתרחשת בכפר בטקסס שבארצות הברית. על שינויים בחיים, אובדן והתגברות עליו, סגירת מעגלים והתחלות חדשות.

ליבי (לזלי ביב) אבדה את בעלה בתאונת דרכים קשה, בה נפצעה גם בתה אבי, שנותרה עם צלקות וצליעה. מאחר

ונותרה חסרת כול וללא מקום מגורים, היא עוברת עם ילדיה, אבי (אשלין ראיין הולמס) וטנק (רוקסטון גרסייה), לגור אצל אימה מרשה. האם אישה קשה וקרה ומעשנת המון. היא מתייחסת אליהם בקרירות ולא נעים אצלה. לכן, ליבי מחליטה לעזוב עם הילדים ומי שהזמינה אותם לביתה הייתה דודתה, אחות אימה, ז'אן (לורה דאן), שמתגוררת בחוות עיזים בכפר שבמרכז טקסס.

התנאים במקום שונים לחלוטין ממה שהכירו בעבר. אין טלוויזיה או מדיח כלים, יש מרחבים עצומים וחיות משק לטפל בהן ולתחזק את החווה. מי שעוזר לליבי להכיר את המקום הוא מנהל החווה - ג'יימס אוקונור (ג'וש דוהמל), שנראה לליבי אדם מחוספס וקשוח, שלא מוותר ונותן לה לעבוד קשה.

אך, להפתעת ליבי, היא מתחילה להתרגל לחיים השונים הללו ואפילו לחבב אותם. הילדים נקשרים לאוקונור ואפילו פתוחים אליו יותר מאשר לאימם. אבי, שסבלה מהתעללות של ילד בבית הספר, שליגלג על נכותה, חוטף ממנה מכות כפי שאוקונור לימד אותה והיא מושעית לשבוע. מאוחר יותר, כאשר הילד שוב פוגע בה, היא עונה לו והוא מעיף אותה על הגדר והיא נפצעת בראשה. המנהלת שוב מחליטה להשעות אותה, אך גם את הילד הפוגע. אוקונור, שהגיע לבית הספר, רואה אותו ליד חדר המנהלת, ומדבר איתו בקול מאיים, שאם יפגע בה, הוא ידע וזה בהחלט לא כדאי..

אוקונור, שנראה בתחילה סגור ולא נחמד, מתברר כאדם מצפוני ונעים. ליבי מתחילה להיקשר אליו, בייחוד לאחר שנתקעו יחד במקרר למשך הלילה עד שבבוקר חילצו אותם. ביריד, אליו הלכו ג'יימס וליבי למכור גבינות, ליבי פגשה שלוש בנות שלמדו איתה בית הספר והן צחקו על המראה הכפרי שלה וחייה החדשים בחווה והיא נפגעה מאוד. לכן, הוא מנשק אותה בלהט מולן והן מקנאות.

טוב ליבו של אוקונר מתגלה כאשר הוא מקבל טלפון מגרושתו ומיד עוזב הכול ונוסע. לשאלתה של ליבי את דודתה מה קרה, היא מספרת לה שהוא היה נשוי במשך 5 שנים, עד שאשתו בקשה להתגרש לאחר שהכירה גבר אחר. הם התגרשו ואז היא קבלה שבץ מוחי. הבחור שבשבילו עזבה את ג'יימס נטש אותה והוא עוזר לה בעת הצורך. היא החליטה לחזור לבית הוריה והוא עזר לה בכך.

ליבי עדיין בתחושה שבעלה עזב מהר מדי, לפני שהצליחה לומר לו מה בליבה. סאנשיין (הריזן גווארדיולה), בתו של ראס (איזיאה וויטלוק ג'וניור), החבר של דודה ז'אן, לוקחת אותה לבית נטוש, למשהו מעין סיאנס. המקום נראה לה מוכר. היא משתפת פעולה, מדברת מהלב, ובתום דבריה הנרות כבים, ומיד היא חשה הקלה, כאילו המסר שלה עבר הלאה.

הבית בו בקרה לא עוזב את ליבי, ולמחרת היא נכנסת לתוכו ומוצאת תמונה בה היא נראית כתינוקת עם דודתה ודודה. שאלתה נענית, שכתינוקת אימה מרשה (שרון לורנס) נטשה אותה וז'אן ובעלה גידלו אותה עד שמלאו לה 4 שנים. אז הסבתא נפטרה, וללוויה הגיעה מרשה, שבקשה שליבי תחזור אליה. ליבי נוסעת לבית אימה לקבל הסברים להתנהגותה, והיא מתגוננת ואומרת שהיא נולדה כשהייתה בת 18 בלבד ולא יכלה להתמודד עם ההורות.

כשליבי חוזרת, היא מבקשת מז'אן את בית ילדותה, שתשקם ותתגורר עם ילדיה תמורת ניהול החווה. כמובן שהיא מסכימה. היא פוגשת את ג'יימס שחזר לאחר שהעביר את אשתו לבית הוריה ולאחר ששניהם סגרו את המעגלים הקודמים והם פנויים לדרך חדשה, הם מתנשקים וממשיכים הלאה.

סרט חביב, שחקנים טובים, סיום אופטימי, נעים לצפות בסרט.