ביקורת סרט: בית הזונות העתיק באוסטרליה, במאי: סשה אטינגר אפשטיין, 2017

"בית הזונות העתיק באוסטרליה" הוא סרט תיעודי מרגש ואנושי שמתרחש בעיירה קלגורלי. המקום הוקם בסוף המאה ה-19 ומתקיים עד החום.

הבית הוורוד, או QUESTA CASA התקיים שנים רבות עד שירד מגדולתו ואז רכשה אותו כרמל, שלא הגיעה מתחום. היא עבדה בעבודות שונות, וכשמצאה את עצמה ללא עבודה, היא ראתה מודעה בעיתון על מכירת המקום ובהחלטה של רגע החליטה לקנות אותו והפכה למאדאם.

כרמל בת השבעים החלה לנהל את המקום ונחשבה לבוסית טובה ומתחשבת. כיום נותרה לה זונה אחת - בי ג'י, אישה לא צעירה, בת 45, לא נאה וקצת מלאה. היא עומדת בכול ערב בפתח הבית ומנסה לפתות עוברים ושבים. לפעמים יש עבודה ולפעמים גם אין.

המקום השתנה מאחר ונכנס הסקס האינטרנטי והמקום לא מעודכן, שכן המודעות שלהן מופיעות אך ורק בעיתונים. בנוסף, הוקם בסביבה עוד בית בושת עם נשים נאות וצעירות מהמזרח הרחוק. על בי ג'י היה קשה לסמוך, שכן לפעמים השתמשה בסמים, ואז כרמל לא נתנה לה להישאר במקום. היא עזבה והחליטה לעבוד לבדה והיה לה קשה מאוד להסתדר. כך, לסירוגין, היא הייתה הולכת וחוזרת שוב.

כרמל הגתה רעיון מעניין - ביום המקום היה סגור, לכן היא קיימה סיורים בהם הסבירה על ההיסטוריה של בית הזונות. היא הסבירה בהומור ובכישרון והיו לה הרבה קבוצות שהגיעו.

בי ג'י מחליטה שוב לעזוב והפעם עם קבוצת גברים, שהבטיחו לה סמים לפי רצונה והיא תעבוד עבורם. היא נקלעת בגללם לזירת רצח, בה גם ביתרו את גופת הנרצח. היא עוזרת לנקות את המקום. דבר מתפרסם בתקשורת, אך משום שבי ג'י רק עזרה להם בלית ברירה כי חששה שגם אותה ירצחו, היא משוחררת.

לאחר תקופה היא חוזרת לקלגורלי, לבית הוורוד. אך, הפעם כרמל לא מוכנה לקבלה בחזרה למרות היחסים הטובים ביניהן, בשל השם הרע שלה.

בסוף הסרט הן משוחחות על גורלה של בי ג'י, אולי תלמד, אולי תעבוד. העבודה מידלדלת מאוד וכמעט לא קיימת יותר. כך גווע המקום שהיה קיים למעלה ממאה שנים.