ביקורת סרט: ארץ נוודים, במאי: קלואי ז’או, 2020

בתרבות האמריקאית, ישנו ממד קבוע, שהוא הרצון לצאת לנדודים. זהו חלק מההיסטוריה של כיבוש המערב, לצאת למרחבים העצומים של המדינה הענקית הזו.

הסרט "ארץ נוודים" נותן ביטוי לתחושה המכוננת אצל אמריקאים רבים, בייחוד במחצית השנייה של חייהם. בשנת 2017 יצא ספר של ג'סיקה בראדר אודות אנשים שפקדו אותם אסון או טרגדיה אישית שגרמו להם לקחת קרוון ולצאת לחיים של חופש ונדודים.

בסרט לפנינו - פרן, היא דמות מומצאת, אותה מגלמת השחקנית הדגולה פרנסס מקדורמנד. המפעל בו עבדה רוב ימי חייה בנבאדה נסגר בשנת 2008 ומעולם לא נפתח מחדש. בנוסף, בעלה האהוב נפטר, מה שהותיר אותה שבורת לב וחסרת פרנסה. היא מחליטה על שינוי והוא נדודים ביחד עם עבודות מזדמנות, שמספקות לה אוכל ופרנסה.

המסע שלה נראה כמו שילוב בין קולנוע תיעודי לעלילתי, בו היא פוגשת נוודים נוספים ויוצרת איתם אינטימיות נעימה. הסרט נע בין שיחות סביב המדורה, למסע בין הנופים המרהיבים של המערב.

יש ממד פיוטי בסרט, שמפגיש בין מצבם הטראגי של הנוודים, שנמצאים לקראת סוף דרכם, ליופי של הטבע. הדרור בחיי חופש, והאכזבה שהחיים כופים עליך סגנון חיים בלי מקום של קבע. המיתוס של חיי נדודים, עליו נעשו כה הרבה סרטים. האדם שמנצל את אמריקה ומרחביה כדי למצוא מקומו, המאבק בין הרצון להשתקע במציאות העירונית לטבע המרהיב שמבצבץ מכל פינה.

הסרט "ארץ נוודים", הוא סרט מסע. אין לו ממש נרטיב קבוע והוא לוקח את הצופה לנדודים במציאות משתנה ודינאמית. זהו סרט מעט עגמומי, איטי לפרקים שלוקח זמן להתחבר אליו. אולם ברגע שמבינים את האלגוריה, יכולים להצטרף למסע מרהיב ברחבי המרחבים הפראיים של המערב שלמרות פלישתו של האדם נותר פרוע ומרהיב.

הסרט זכה ב-3 פרסי אוסקר לשנת 2021: הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר (פרנסס מקדורמנד), הבמאית הטובה ביותר (קלואי ז'או). מומלץ מאוד.