ביקורת סרט: ארמונות בחול, בימוי: פרד גרבר, 2021

הסרט "ארמונות בחול" של הולמארק הוא סרט חביב מאוד, שנעים לצפות בו בימים אלה כדי להתענג ולהירגע ואפילו ליהנות.

יש עיירה בשם "סאנד דולאר קוב" בקונטיקט, לשם נשלחת סוכנת נדל"ן בשם אליסון (אלי מישלקה) לאחר שסערה הרסה חלק ממנה. היא מבקשת לרכוש מטעם החברה בה עבדה חלק מהחוף כדי להקים אתר נופש.

אלא, שהיא נתקלה בבעייה ושמה ברודי (צ'אד מייקל מורי), בחור נחמד, שבעצם למד עריכת דין וויתר על כך כדי לחזור לעיירת הולדתו, שם הוא אחראי על המקום אותו אלי מבקשת לרכוש, כולל רציף שנפגע בסערה, אך חשוב מאוד לברודי.

כאשר אלי מתארחת בעיירה, היא מתחילה להכיר חלק מתושביו, כולל ילדה חמודה (גליניס אוקונור) והכלב המקסים של ברודי. היא משתתפת בכל מיני אירועים בעיירה, כולל בניית ארמון בחול, שמזכה את הילדה במקום הראשון ובשמחה רבה.

ברודי נולד במקום וסבו היה ממיסדיו ויש לו הרבה סנטימנטים, והוא חושב שהמכירה למכור תשפיע גם על ברודי וגם על משפחתו.

אך, המשיכה בין אלי לברודי הופכת לאט לאהבה ביניהם. אלי נאלצת לחזור לחברה מאחר שהבוסית שלה לא הייתה מרוצה מכך שלא הצליחה להשיג מה שבקשה ממנה. המרחק עושה להם רק טוב, וברודי חושב פעם שניה, אם כדאי להפריע לאושרו רק בגלל המזח הישן.

כמובן שבסופו של דבר הכול מסתדר על הצד הטוב ביותר. אלי חוזרת למקום עם רעיו כיצד לפתח את האיזור ושהמזח ישמש כמקום מרכזי ואז ברודי מוכן לשתף איתה פעולה.