ביקורת סדרה: נערות דרי, בימוי: מיכאל לנוקס, 2022

העונה השנייה של הסדרה "נערות דרי" מגיעה לנטפליקס והיא קורעת. "נערות דרי" מאוד לא אמריקאית ועוסקת באותם גילאים בעייתיים של ההתבגרות, היא יורה את כל האמת לפרצוף ואין לה הרבה גבולות.

העונה השנייה של הסדרה "נערות דרי" עוקבת אחרי ארבע בנות, שחיו בתקופה המסוכנת של המאבק לעצמאות באירלנד, דווקא מהצד הקתולי של המשוואה.

במקום להיות רצינית ולתת לנו מבט נוגה ועצוב על ההיסטוריה של הסכסוך, העונה השנייה של הסדרה "נערות דרי" מצחיקה מאוד. הבנות בונות את הזהות והרצונות שלהן מבלי לדפוק חשבון לסביבה. הן משתמשות ביוזמה להשכין שלום עם בנים פרוטסטנטים כדי ליצור סכסוכים בין ההורים ולהפנות אותם כנגד ההנהלה. הן מניפולטיביות וחוצות את כל הגבולות האדומים, שאנחנו בתור חברה החלטנו שהן חייבות לעמוד בהם.

נערות דרי ינסו לעבור קטעי חניכה, כמו עישון חשיש ובריחה מהבית, על מנת לבחון את הגבולות שלהן. התגובות של החברה ושלהן עצמן מצחיקות ומפתיעות. הן לא ממש מנסות להכאיב או לשנות סדרי עולם, אבל יש להן שאלות נוקבות ורצון להעביר ביקורת על העולם שסובב אותן. הן לא טרחניות מדי או נועזות יתר על המידה, אלא פשוט נערות שבוחנות גבולות.

העונה השנייה של הסדרה "נערות דרי" לא הולכת על הקצה, אלא נשארת בינג' כיפי ולא מחייב, שמצליח לגעת בכל הכפתורים הנכונים מבלי להימאס או להיות פאתטי או מגוחך.

הסדרה "נערות דרי" מתאימה גם למי שעבר מזמן את גיל ההתבגרות אבל רוצה להיזכר בתקופה היפה , במעין נוסטלגיה ורדרדה יחד עם שירי הפופ המעולים של שנות התשעים של המאה העשרים, שמתנגנים להם ברקע.