ביקורת סדרה: לוקווד ושות, בימוי: וויליאם מקגרגור, קתרין מורסהד, ג'ו קורניש, 2023

סדרות פנטזיה שוטפות את המסך בהמוניהן. רובן מכוונות לגיל הצעיר, שהוא קהל יעד מיטבי לעניינים אלו. הטכנולוגיה משתפרת וגם איכות הכותבים, שמוכנים להקדיש מזמנם לסיפורים הללו ורואים את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בכך.

נטפליקס מנסים במעין בולמוס לא מוסבר, לשים יד על ספרים פופולריים ולהפוך אותם לסדרות וסרטים. הסדרה "לוקווד ושות" נכתבה בעקבות הספר שנכתב בידי ג'ונתן סטראוד וזכה להצלחה רבה בעולם. הוא עוסק בעולם בו התרחשה מעין תופעה לא מוסברת, שרוחות רפאים החלו לרדוף מקומות מאוכלסים. היחידים שיכולים להילחם בהם הם ילדים ובני נוער. הם הקימו תאגידים לצעירים בלבד, שמטרתם להרוויח הרבה כסף וגם לצוד רוחות. אחד כזה הוא אנתוני לוקווד (קמרון צ'פמן), שהוא חבריו הם הטובים בתחומם.

הסדרה "לוקווד ושות" היא סדרה די קלילה, שהייתה יכול ליפול לעגמומיות כאחת שמתעסקת עם המתים ועולם מלא בילדים וסיוטים. אבל במקום, היא מעין סדרת אימה לייט בריטית עם מבט מזוכך והרבה חיוך ציני. הבעיה, שהעולם והאפקטים לא מעניינים מספיק. זה לא מאוד מפחיד וגם הנרטיב והעלילה לא מחזיקה מים.

הכתיבה בסדרה "לוקווד ושות" לא מספיק טובה. התסריטאים היו מעט מנומנמים כשהם כתבו את "לוקווד ושות", למרות הבסיס הספרותי המוצלח שהם משתמשים בו. מצד שני, המשחק של השחקנים מצוין והם מצליחים באמצעות הרבה כריזמה מכשפת להפוך את הבינוניות למופע ששווה להסתכל עליו. זאת עדיין מעלה שלא מצליחה להפוך את הסדרה למעולה, אבל היא בהחלט מכניסה קסם ומהנדסת לנו בינג' סביר שכיף לראות.

ראה גם:

הסדרה דרגון אייג'

הסרט וונדי