• פורטל תרבות שורשים ועסקים לבני ובנות 50 פלוס

פסטיבל ישראל - החל מה-10.6.2021

הערב השלישי של "קשרי רוח" יתקיים ב-10.6.21 ובו יוצגו היצירות הבאות:


'רישומון', שלומי שבן בהשראת ציורי הכבשים של מנשה קדישמן

ההרהור בדמות הכבשה שהפכה לחותם האמנותי של קדישמן, עלה לאחר ששלומי שבן נתקל בגרסה רעה במיוחד לאחת הכבשים בחשבון אינסטגרם רנדומלי. מה קורה ליצירת אמנות כשהיא משתכפלת אינספור פעמים והקשר שבין המקור לזיוף מיטשטש? השיר נפתח בשאלה "מי רצח את הכבשה של קדישמן?". כל בית בשיר מעלה ספקולציה שונה.


קרדיט:

פסטיבל ישראל, קשרי רוח, שלומי שבן, צלם: יוסי צבקר


'הטייפ בקצה המסדרון' מאת יחזקאל רחמים ויקיר ששון בעקבות השיר "תן לזמן ללכת" של אביהו מדינה

המשורר יחזקאל רחמים חוזר בפואמה חדשה אל הפנימייה שבה למד ואל מסדרון המגורים שבקצהו ניגן טייפ ישן את שיריו של הזמר והיוצר אביהו מדינה המסמלים עבורו את אמירת ה"כן" לרגש החשוף - תדר שליווה אותו ועיצב אותו כאדם וכיוצר.

היצירה תוגש על ידי יקיר ששון המולטי-אינסטרומנטליסט, מייסד הרכב רבע לאפריקה. במופע שמשלב ספוקן וורד ונגינה חיה שב ששון אל הלכלוך החם של הקסטה, אל המוזיקה הים-תיכונית ואל הפופ הישן.


'ממלכת הצללים' מאת אמיר יציב בעקבות המחזה "משפט פיתגורס" מאת נתן אלתרמן

ב-1965, השנה בה פרץ המחשב אל שולחן העבודה הביתי, עלה בהבימה מחזה של נתן אלתרמן, מעין משל פילוסופי שדן בסוגיות מוסריות שעוררה מהפכת המחשב. לצד עקרונות המוסר והמדע העמיד אלתרמן כוח שלישי -מחשב ששמו פיתגורס שאינו כפוף לחוקי המוסר ולחוקי הטבע ובז "לכל הסבר שבעולם".

האמן אמיר יציב בוחן באמצעות טכנולוגיות מתקדמות את אותו כוח נעלם וגדול שבו נגע אלתרמן ונוכח היום בחיינו יותר מתמיד. במרכז יצירתו ניצב אודישן למחזה העוסק באהבה ובגידה כאשר לתפקיד ייבחנו דמויות אווטר שינועו על הגבול שבין מציאות לבדיה.


'ואין קץ' מאת טל ניצן בעקבות היצירה Desert Tripe של פסנתרן הג'אז עומר קליין

היצירה Desert Trip של פסנתרן הג'אז עומר קליין היא נקודת המוצא לסיפור קצר מאת המשוררת והסופרת וטל ניצן אשר תקרא את הסיפור בליווי נגינה חיה.

זהו היפוך תפקידים מסקרן ביחסיהם היצירתיים של ניצן וקליין, שהלחין שיר של ניצן ואף כתב באלבומו האחרון שיר בעקבות הרומן שהוציאה ב-2015 "את כל הילדים בעולם".


'הכי יפה בגן' - גלעד קמחי בעקבות יהודית רביץ

הבמאי והיוצר גלעד קמחי חוזר ליהודית רביץ שהיתה חלק מפסקול נעוריו ואל זיכרון מהופעה שלה בשנת 2000 שם הציגה את השיר "בשביל זה" ואמרה: "לדורותי פרקר היה אומץ לכתוב את המילים של השיר בשנות השישים ולי יש אומץ לשיר את המילים האלה רק היום". קצת אחרי אותה הופעה יצא מהארון.

היצירה הכי יפה בגן נוצרה בעקבות מפגש של קמחי עם יוצרים ויוצרות טרנסג'נדרים, והוא רואה בה מסע אל תוך מרכיבים של אנשים שהם "גם וגם וגם" בעולם שמחנך ל"או או". ביצירה ישזרו שיריה של רביץ, שתמיד היו בלב המיינסטרים, עם סיפורים ולבבות של אנשים שנמצאים בשוליים.


'סיזיפה' מאת יורם כרמי – להקת המחול פרסקו בעקבות וידיאו ללא כותרת של מורג’אן אבו דיבה

ביצירה מ-2017 של האמנית מורג'אן אבו דיבה נראית אישה בלבוש ערבי מסורתי על חוף ים. היא אוחזת מגב, וגורפת בקדחתנות חזרה אל הים את המים ששוטפים הגלים אל החוף.

בהשראת עבודת הווידיאו של האמנית, הכוריאוגרף יורם כרמי מבקש לעסוק בממד הזמן, בכוחו של הטבע ובמעגליות אינסופית שיכולה להיתפס כסיזיפית ורפטטיבית מחד, וכהתעקשות אופטימית ומדיטטיבית מאידך. רקדני להקת המחול פרסקו יציגו מחול אינטנסיבי שנוגע במרכיבים של עצב, חמלה, אירוניה ויופי.


'קקטוס' מאת מארק אליהו בעקבות הצילום "קקטוס, חוף הילטון" של הצלם ברי פרידלנדר

צילומיו המונומנטליים של הצלם הוותיק ברי פרידלנדר מתעדים את המרחב הישראלי היומיומי והנעים בין הדוקומנטרי לקולנועי. המוזיקאי והיוצר מארק אליהו מציג יצירה מקורית בעקבות צילום ייחודי של פרידלנדר מ-1984 – צילום נעדר אנשים שבמרכזו קקטוס על רקע שקיעה מדברית. התצלום של פרינדלנדר, שמאופיין באווירה חלומית ומסתורית, נוגע באליהו באופן מיוחד. הצבר הצומח מתוך השממה המדברית מסמל בעבורו את היכולת שלנו כחברה לקום ולפרוח מחדש, ולאור המשבר הנוכחי מעביר בו תחושה של אופטימיות.

כשהוא מלוּוה בשלושה נגנים מבקש אליהו לגעת ברבגוניות שלנו כחברה: בשרקיות המדבר ובמרחביו האינסופיים מחד, ובשורשים העתיקים והעמוקים מאידך.


Y יצירת מחול של שרון איל בהשראת עבודות של סיגלית לנדאו ״אני מתחברת לאנשים. מתחברת ליצירה שמזיזה לי משהו בלב. סיגלית עושה לי משהו בלב, התזוזה הזאת היא תנועה אינסופית – העבודות שלה מרגשות וחיות. הבחירה שלי בה באה ממקום עמוק של חיבור ליצירה, לאהבה ולטוטאליות שלה.״

שרון אייל בעקבות האמנית סיגלית לנדאו ביצירה חדשה בביצוע רקדני אנסמבל בת-שבע.

(10.6.21, 20:30, אולם שרובר, תיאטרון ירושלים)


בערב הרביעי של "קשרי רוח" ב- 15.6.21 יועלו היצירות הבאות:


'פשוטות' מאת רונן יצחקי בעקבות הסרט "בירושלים" של דוד פרלוב

ב-1963 יצר הבמאי דוד פרלוב את בירושלים. את הפרובוקציה בסרט סיפקה אישה חרדית אלמונית, שלימים נודעה כזלדה המשוררת. "כל קבצן זה אולי המשיח", אמרה כשהיא מספרת על ירושלים של המדרש ושל המציאות.

הסרט שמתעד משיחים פוטנציאליים, קבצניה של העיר, לא היה לרוח "שירות הסרטים הישראלי" שדרש את צילומו מחדש, מה שהוביל למחאות שבעקבותיהן הותרה הקרנת הסרט.

הכוריאוגרף הירושלמי רונן יצחקי מציב במרכזה של היצירה קבוצת נשים – משיחות בפוטנציה, פליטות, קבצניות המבטאות בגופן את הטלטלה, הניגודיות והקונפליקטים שעולים מתוכה של העיר הזאת כמו גם הבקשה לאיזון.


'עֲזָאזֵל' מאת גיבסון בר-אל וקבוצת תיאטרון 'סמרטוט' בעקבות הפסל "הוא הלך בשדות" של יגאל תומרקין

ב-67' יצר יגאל תומרקין את הפסל הוא הלך בשדות כמחווה צינית לספר הנושא את אותו שם מאת משה שמיר. החייל המתכתי, המפלצתי והגרוטסקי של תומרקין עומד בניגוד לאורי, דמות הצבר הלוחם מספרו של שמיר.

בעקבות תומרקין בוחנים היוצר גיבסון בר-אל וקבוצת תיאטרון סמרטוט את מה שדרך נקודת מבטם נתפס כהתרסקות היסטורית של דמות החייל ההרואי והתכנסותה אל תוך תבנית אדם-לוחם-מכונה. ארבעה פרפורמרים יציפו שאלות בדבר הליכה מתמשכת בשדות חרוכים ויגעו בתפיסות חברתיות-מקומיות המחזקות לדעתם את שליחת הבנים והבנות אל שדות הקטל.


איציק ויינגרטן וגליה פרדקין בעקבות אלזה לסקר-שילר

המשוררת, הסופרת והציירת היהודייה-גרמניה אלזה לסקר-שילר (1945-1869), מהמשוררות הבולטות בגרמניה, הייתה ידועה בסגנון חייה הבוהמייני. ב-1933 היא נאלצה לברוח מגרמניה. ב-1938 עלתה לישראל ואת שנות חייה האחרונות העבירה בירושלים בבדידות ובשיברון לב. ליא קניג, הגברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, עולה על הבמה ופוגשת את לסקר-שילר בדמות בובה עוצמתית ומלאת חיות, ומשוחחת עימה שיחה כנה וגלויה על הזדקנות, על יצירה ועל געגועים לארץ מולדת ולאהבות שכבר אינן.

'היכן אני נמצאת' רונה קינן בעקבות שלוש דמויות נשים מספריה של אורלי קסטל-בלום

"דולי סיטי" של אורלי קסטל-בלום חולל מהפכה בעולמה של רונה קינן כשקראה אותו בגיל 12. ביצירה שמשלבת קטעי קריאה, שירים מולחנים וקולאז'ים של ווקאל וסאונד, תשייט קינן בעולמות האבסורדיים של שלוש דמויות נשים מספריה של קסטל-בלום: הדוברת מ"היכן אני נמצאת" (1990), לוסיה מ"הרומאן המצרי" (2015) ודולי מ"דולי סיטי" (1992), ותנסה לענות על השאלה שנוכחת תמיד בעומק כתיבתה של קסטל-בלום – היכן אני נמצאת?


קרדיט:

פסטיבל ישראל, קשרי רוח, רונה קינן, צלם: אסף עיני


'שני צדדים לקנבס' מאת אגי משעול בעקבות מנשה קדישמן

המשוררת אגי משעול יוצרת בעקבות מי שהיה חברה לאמנות ולנפש - מנשה קדישמן. בביתה תלויים ציורים שנתן לה כאשר בחזית הציור המוגמר, אך בצידו האחורי מסתתרים רישומים או ציורים אחרים, משוחררים, כמו קריצות פרטיות.

שני צדדים לקנבס מתייחס לצדדים החבויים, האחוריים, של השיר הנקי והמוגמר המתפרסם בספר לעומת הערות, הרהורים וטיוטות הכתובים בדיו אדומה שמתעלמת מהדיו השחורה של הדפוס הסופי.


'רפיון' נעה דר בעקבות הוידיאו "נערת הרוגטקה" של תמר גטר

הכוריאוגרפית נעה דר נמשכה לחיבור שיצרה תמר גטר בין תנועת המתיחה של הקלע לבין מתיחת הזמן בעבודת הוידיאו "נערת הרוגטקה" שבה נערה פצועה מטילה אבן קלע אל עבר דמות שנמצאת מחוץ לפריים. הסצנה, שלקוחה מסרט קונג-פו ואורכת במקור שניות בודדות, הופכת באמצעות מניפולציה ממוחשבת לפעולה שנמשכת 8 דקות.

עבודת הסולו שלה נוטלת מרכיבי התרחשות מהווידיאו, ונעה על ציר שנמתח בין קצוות של זקיפות ורפיון, התקדמות ונסיגה, צבירה והתרוקנות, התגוננות ותקיפה ותנועה ועצירה.


'לסיים במ"ם סופית' שיר גולדברג בעקבות השיר "האמנם" מאת לאה גולדברג

ביצירה חדשה, חווייתית, הומוריסטית וביקורתית, עוסקת הבמאית שיר גולדברג בהיררכיה ובהדרה המגדרית שמייצרת השפה העברית ה"סקסמניאקית", כפי שכינתה אותה יונה וולך.

השיר "האמנם" של המשוררת לאה גולדברג מלווה אותה מאז ימיה כנערה, ובעבורה הוא ביטוי אולטימטיבי לחוויה של אישה את עצמה בכאב, בעונג, ביושר ובכנות. בהשראת השיר ובהשראת דמותה פורצת הדרך של לאה גולדברג, נוגעת שיר גולדברג במשאלה לחוות קיום נשי משוחרר ואמיץ אל מול הבניות חברתיות. ב"לסיים במ"ם סופית" היא תוהה אם גם כשאנחנו חולמות ומדמיינות בעברית אנחנו מאמצות אוטומטית את צורת הזכר, ולמעשה מונעות מעצמנו בצורה לא מודעת ליצור מציאות אחרת בעבורנו כנשים וכחברה.


'דיבוב ריק' מרים נאה וניר סגל בעקבות "מעיל המדבר" של בית האופנה משכית

ב"דיבוב ריק" האמנים ניר סגל ומרים נאה מתחקים אחר "מעיל המדבר", פריט האופנה האייקוני שעוצב על ידי בית האופנה הישראלי משכית.

את משכית הקימה רות דיין בחסות הממשלה ב-1954 כפרויקט חברתי שמטרתו להפוך כישורי מלאכה של עולים חדשים למקור פרנסה תוך ייצור קו אופנה לאומי. את מלאכת האומנות המסורתית של העולים שילבה משכית עם אלמנטים אופנתיים שהושפעו מתפיסות מודרניות דוגמת זרם הבאוהאוס, ואלה קיבלו ביטוי בהדפס, בחומר ובטכניקה.

"מעיל המדבר" של משכית נושא היסטוריה פוליטית מורכבת, וטומן בחובו שאלות על זהות, על מלאכה ועל אמנות. בעבודת וידיאו מקורית סגל ונאה טווים למעיל נרטיב אלטרנטיבי שחושף הן את בעלי התפקידים שמפעילים את המנגנון ובו בזמן מופעלים על ידו, והן את המתח שבין יצירה מוגמרת לבין תהליך הייצור שלה.


Blueprint דן רוברט להיאני בעקבות בניין "כלל" שתוכנן על ידי האדריכל דן איתן

אמן הווידיאו דן רוברט להיאני הגיע לקומתו ה-12 של בניין "כלל" כדי לעבור טיפול בקליניקת אוסטאופתיה. במסע אישי של חיפוש אחר קשר, בית וריפוי הוא נפגש עם מצבו הרעוע והמתפורר של הבניין, ותהליך האיחוי הפרטי שלו נכרך עם החרדות, עם המכאובים ועם ההזנחה של הבניין.

בעבודת וידיאו חדשה הוא מותח קווים מקבילים בין סדרת הטיפולים שעבר לבין הצורך של הבניין בטיפול. כפי שהאוסטאופתית חוקרת את גופו, כך גם הוא חוקר את הבניין, ממפה אותו, מקשיב לו, ומזהה את האזורים הכאובים שבו. באמצעות התערבות פיסולית, פרפורמטיבית ופואטית הוא מתבונן בבניין ברתיעה ובחמלה, ועורך טקס של ריפוי בין אדם לבניין, בין אדם לעיר, ובין אדם לצדדים הסדוקים שבו.


'כל כך הרבה לבן' מאת שמעון בוזגלו ומתן אמסלם בעקבות האמן רן הררי

"הצייר רן הררי (2020-1944) היה החבר הכי טוב שלי במשך 25 שנים, עד מותו, והאיש המשמעותי ביותר בחיי. Ecce Homo, הנֵה האיש שבתחילת היכרותנו גרם לי סופית, אחת ולתמיד, להאמין לאמנות מופשטת ולאהוב אותה, והנֵה האיש שלא הבדיל מעולם בין תוכן לצורה: היינו הך הם היו בשבילו." המשורר שמעון בוזגלו על חברו רן הררי.

בעקבות מותו של חברו הטוב החליט בוזגלו לכתוב מחזור שירים ברוח שהנחיל לו הררי – צורה יוצרת תוכן. בהשראת יצירתו של הררי והשירים שכתב בוזגלו בעקבותיה, יצר הבמאי מתן אמסלם קולאז' בימתי שמורכב מהטקסטים, מדימויים, ממוזיקה ומתנועה – יומן חי של אדם שכמו נזכר במה שהיה בחייו ובמה שלא היה בהם.

(15.6.21, 20:30, אולם רבקה קראון, תיאטרון ירושלים)


ועוד בפסטיבל:


מופע בכורה חגיגי לאלבום "עגל הזהב" – גרסתו של המעבד והמפיק המוזיקלי רע מוכיח לאלבום "אהוד בנאי והפליטים" (1987). בהשתתפות ברי סחרוף, קורין אלאל, אפרת בן צור, ערן צור וכפיר בן ליש. אורח מיוחד: אהוד בנאי.

המפיק והמעבד המוזיקלי רע מוכיח חוזר לאלבום הבכורה המופתי של אהוד בנאי "אהוד בנאי והפליטים" שיצא ב-1987 והפך לאחד מאלבומי הרוק החשובים במוזיקה הישראלית. האלבום של בנאי הציג קו מוזיקלי פורץ דרך, ושילב רוק קצבי עם צליל מזרחי לצד תכנים שעוסקים בקבוצות חברתיות ופוליטיות מוחלשות. שירים רבים מתוכו, בהם "עיר מקלט", "עבודה שחורה", "זמנך עבר", "עגל הזהב" ועוד, הפכו ללהיטי ענק.

את האלבום "עגל הזהב" מוכיח מתאר כמסע נועז שמחבר אותו לאווירה ולמציאות של 2021. המבצעות והמבצעים באלבום הקליטו את עצמם שרים את שירי האלבום המקורי באופן חופשי ופתוח לאינטרפרטציה אישית, ומוכיח הכניס את ההקלטות למעבדה האלקטרונית שלו, ובה הפיק את שירי האלבום.

במופע הבכורה לאלבום מוכיח יפגוש בכל פעם במבצע אחר, וייצור רצף של דואטים כשהוא מצויד בסט תופים ובסט אלקטרוני. (19.6.21, 21:30, אודיטוריום ימק״א, ירושלים)


במופע לכל המשפחה תזמורת ירושלים מזרח ומערב פוגשת בספר הילדים הקסום "מחכים לניסים" מאת אתגר קרת ושירה גפן. עלילת הספר מגוללת את סיפורו של לב הקטן שמתעקש להמשיך ולחכות לחברו ניסים בזמן שחברות וחברים אחרים מזמינים אותו להצטרף לחוויות צבעוניות ויוצאות דופן כמו קפיצה לגובה עם חד קרן.

העיבוד הבימתי לספר שייך לסוגת המוזיקה התכניתית ותזמורת ירושלים מזרח ומערב ממשיכה להרחיב במסגרתו את מנעד העשייה המוזיקלית שלה ונוגעת בקשת סגנונות רחבה שנעה בין ״קרנבל החיות״ של קמיל סן סנס לבין פס הקול של הסרט ״חגיגה בסנוקר״. לצד התזמורת יופיעו אתגר קרת ושירה גפן שיגלמו את לב וניסים, ואנסמבל רקדניות בהובלתה של מירי לזר. (17.6.21, 20:30, אולם הנרי קראון, תיאטרון ירושלים).


קרדיט:

פסטיבל ישראל, מחכים לניסים, אתגר קרת, צלם: ALESSANDRO MOGGI



ומחו"ל, על אף מגבלות התנועה הבינלאומית והאתגרים הלוגיסטיים הנלווים, עשתה הנהלת הפסטיבל מאמצים עילאיים לכלול בתכנית את מיצב התיאטרון התיעודי, מאצ׳ו מן, שיצר הבמאי הספרדי אלכס ריגולה. במיצב תיאטרון דוקומנטרי עוסקת הקבוצה הספרדית HEARTBREAK HOTEL באלימות של גברים כלפי נשים. בהנחיה קולית של נפגעת אלימות הקהל נע במבוך אודיו-ויזואלי שכל חלל בו חושף צד אחר בפנים הרבות שלובשת אלימות כלפי נשים. אט אט מתגבשת תמונה של מציאות עגומה שבה נורמות חינוכיות, משפחתיות, חברתיות תקשורתיות ומשפטיות מאפשרות למגיפה אוניברסלית איומה ובלתי נתפסת להתקיים, ומעבר לכך – להתפשט. על העיבוד הישראלי של המופע אמונה הבמאית מאיה בואנוס. בשיתוף עם האגף לקידום מעמד האישה, ויצ"ו ישראל . (אולם הספורט ימק"א, 6-11 ו-13-18 ביוני. ימים א, ג, ה – 14:00-20:00/ ימים ב, ד – 10:00-18:00/ ימי שישי – 10:00-14:00)


קרדיט:

פסטיבל ישראל, מאצ'ו מן, צלם: MARTIN ARTALEJO




5 צפיות0 תגובות