יציאה לפנסיה - בתי אבות מול שהייה בבית או שהייה עם עובד סיעודי

בשעה טובה ומוצלחת פרשנו לגמלאות. כעת הכל פתוח לפנינו, זמננו בידינו, אין עלינו לחצים ואנו יכולים לעשות מה שחפצים, להגשים חלומות ורצונות ולהתחיל לחיות בהנאה ובשלווה.

ישנם סוגים שונים של אנשים, חלקם יודעים לנצל את ההזדמנות וחלקם זקוקים להכוונה ולעזרה על מנת לממש את הפוטנציאל הגלום בחופש אינסופי.

יתרונות של בית אבות

לסוג השני של האנשים שזקוקים לתיווך עם סביבתם, אולי תתאים המסגרת של בתי אבות. בה קיימת תוכנית מובנית, דואגים לך, מטפלים בך, מנקים את החדר, יש פעילויות וחיי חברה ואפילו טיולים, סרטים והצגות.

בתי האבות בנויים כדי להתמודד עם הקשיים של הגיל השלישי, גם בצד הפיזי וגם הקוגניטיבי. לכל אחד קיימת הפינה הפרטית שלו, אך יש גם שיתוף של כל דיירי בית האבות. אנשי הנהלת בית האבות מביאים פעילויות שונות ומגוונות, גם בתחומים כמו: עבודות יד, שחמט, ברידג' וכדומה, אך גם מלמדים מיומנויות טכנולוגיות במחשב עם אנשים מיומנים וכן פעילות גופנית שמתאימה למבוגרים ובהרבה בתי אבות קיימת גם בריכה.

היתרון הגדול בבתי אבות הוא הצד החברתי. מכירים אנשים חדשים בני גילך, אפשר ליצור חברויות חדשות וחוויות משותפות. עניין הבדידות, שמאוד בעייתי בגיל הזה, במיוחד בגיל המבוגר יותר, אז האוכלוסייה מצטמצמת וחברים נעלמים, לא קיים בבתי אבות. תמיד יש עם מי לשהות, לשחק, לשוחח.

בתי אבות מתאימים מאוד לאנשים הצעירים יותר בגיל השלישי ומשתדלים לספק את צרכיהם. בבתי האבות היוקרתיים קיימים ספר, קוסמטיקאית, ספרייה, חדר שמיועד להקרנת סרטים משותפת, טיולים, הופעות ועוד.

חסרונות של בתי האבות:

הסכום שיש לשלם בכניסה לבית האבות בדרך כלל גבוה מאוד. מי שאינו יכול להרשות לעצמו, הרבה פעמים מוכר את דירת המגורים שלו לשם כך.

כפי שציינו קודם - בתי האבות מתאימים יותר למבוגרים עצמאיים. יש שירותי רופא ואחות ולחצני מצוקה ושמירה לאורך כול היום. אך, מי שהופך לתלותי או סיעודי - זה כבר אינו מתאים לו עליו לעבור לבית אבות סיעודי. במחלקה הסיעודית מקבלים את הטיפול המתאים לזקוקים לכך.

הדיירים בבתי האבות מקבלים יחידת דיור קטנה ופחות מרווחת מהעבר ויש להסתפק בכך.

עוד חיסרון הוא, שלא תמיד קיים בית אבות בסביבת מגורינו ואז צריך לעבור לסביבה אחרת ולא מוכרת. לא כל המבוגרים מוכנים לזה. לפעמים זה רחוק יותר מהמשפחה ומהחברים מה שמקשה על הפגישות.

תקופת הקורונה העלתה בעייה שקודם לכן לא התעוררה. מאחר שיש קשר בין דיירי בית האבות והם קרובים האחד לשני, קרה שאחד מהדיירים נדבק והדביק אחרים והיו בתי אבות עם תחלואה גבוהה.

גם נושא הבדידות התעצם בזמן הקורונה. לכל דייר קיימת יחידת דיור פרטית, אך אם אין אינטראקציה בין הדיירים, הוא חש בודד בחדרו.

להישאר בבית

יתרונות:

הבית וסביבת המגורים הם המקומות המוכרים, הבטוחים והאהובים. כל עוד אנחנו עצמאים, רוב המבוגרים סבורים שהבית עדיף, אלא אם כן מעדיפים את חברת האנשים שיש בבית האבות. בבית אנחנו ממשיכים לנהל משק בית כבעבר, נפגשים עם משפחה וחברים, יוצאים לבילויים, לומדים, מתנדבים ועוד.

אך לאחר והתבגרנו וזקוקים לעזרה, שלפעמים קשורה בקבלת עובד סיעודי, רבים מעדיפים להישאר בבית בו התגוררו שנים רבות. אנחנו מכירים את הבית והסביבה ולא מנתקים אותנו מהמוכר והאהוב.

חסרונות:

בבית קיימת תופעת הבדידות, אין מפגשים ואינטראקציה עם אנשים אחרים כבעבר. אם העובד הסיעודי מוצלח ומתפקד טוב, לפחות הטיפול של החלק הפיזי בסדר. אם יש בעיות - צריך לעקוב ולשים לב להשלכות. יש חברות שמתעסקות עם עובדים סיעודיים וגם עוקבות אחריהם והן אחראיות לנושא. אם לא מוצלח - הן מוצאות תחליף.

כיום יש עזרה גם למבוגרים שנמצאים בביתם. ראשית - המשפחה בקשר ובאה בדרך כלל לביקורים. תקופת הקורונה החמירה את בעיית הבדידות. מה שעוזר זאת ההתקשרות היומית בווטסאפ או בזום, אז המבוגרים רואים בנייד את יקיריהם.

יש מסגרות שונות שאפשר לרשום את המבוגרים, כמו מועדוני יום, עמך ועוד. המסגרות הללו מפיגות את הבדידות ויש בהן פעילויות מהנות מאוד. יש גם מתנדבים מהקהילה שמגיעים לבקר פעם או יותר בשבוע או טיול יומי בשכונה עם העובד הסיעודי בשכונה, קריאת ספרים וצפייה בטלוויזיה ועוד.

לסיכום:

ההחלטה לבחור להישאר בבית או לצאת לדיור מוגן או בית אבות היא החלטה קשה מאוד. צריך לקחת דף נייר ולכתוב את היתרונות ואת החסרונות לכל כיוון. זאת גם הרגשה ותחושת לב מה מעדיפים. הנושא מאוד אובייקטיבי. יש המעדיפים לכאן או לכאן. כל פתרון הוא נכון לאדם עצמו.