ביקורת סרט: סדר חדש, בימוי: מייקל פרנקו, 2020

חתונה הוא אירוע קולנועי, שיש לגביו פרשנויות רבות. החל מחתונות הרוסות, מדממות, מתבטלות - רק תבחרו את הסרט. אולם, הסרט "סדר חדש" מגיע לגבהים חדשים של דם ואימה. מעולם לא נראתה חתונה שתוצאותיה כה הרסניות על המסך. "סדר חדש" הוא סרט מטריד על המעמדות במקסיקו וההתנגשויות הבלתי פוסקות ביניהן.

הסרט זכה בפסטיבל ונציה היוקרתי בשנת 2020. החתונה בסרט היא של האלפיון העליון של מקסיקו, והיא נערכה במקום מוקף חומות, עם משרתים ואוכל כיד המלך. הפגנות אלימות של המעמד התחתון משתוללות בחוץ, והיחס המתנשא של המשתתפים בחתונה כלפי פושטי היד מלהיטה את הרוחות ומובילה לאסון.

האסון שעומד להתרחש מורגש מההתחלה, והוא מעין סרט אימה מאיים, תאונת דרכים אלימה וגם לא צפויה. המשתתפים בחתונה נשדדים באלימות והכלה נשבית על ידי כוחות צבאיים, שלא ממש מתנהגים לפי הקודים של האבירות. הסרט מנסה לזעזע, הוא לא לוקח שבויים במובן המילולי של המילה, והוא מראה את התוצאות המדממות של שנאה ופערים בין המעמדות.

הבעיה היא, ש"סדר חדש" הולך צעד אחד קדימה, ומנסה לזעזע את הצופים באופן הכי ברוטאלי שאפשר. אם לא היה לו את הטייטל האיכותי, היינו חושבים שזה סרט אקספולטיישן משנות השבעים. בסופו של התהליך גם הדמויות לא זוכות לגאולה המתבקשת, אלא כרגיל יש ניסיון לזעזע את הצופים.

מצד אחד מסר באמנות יכול וצריך להיות סרט כזה, שזעזע את הצופים. מצד שני, הדמויות שטוחות מדי, הלבנים מתנשאים ובלתי נסבלים מול העניים, שהם המון מקומי היספני אלים, ברברי וחסר רחמים. התחושה היא של כמעט סרטים על רומא העתיקה, כאשר הברברים עומדים על הגדרות באימפריה.

בסרט אין רגע משעמם, ואולי זו המגרעת העיקרית שלו. הוא כל כך אלים ואפקטיבי, שהוא לוקח את הדבר אולי החשוב ביותר בסרט, והוא הרגש המינימלי שנותן לנו להתחבר לעלילה ולדמויות. בהיעדר רגש המסר מפוספס וחבל. סרטי זוועות יש לנו מספיק.