בשנות ה-80 אדי מארפי הפך משחקן זניח לכוכב עולמי בזכות "השוטר מבברלי הילס". ז'אנר שהיה זניח לחלוטין, שלא הותיר חותם, הפך לפתע לשיחת היום למשך כמה שנים. במשך שני עשורים זה היה להיט אחר להיט וכל הכוכבים מברוס וויליס עד ארנולד שוורצנגר כיכבו בכל מקום על פני הגלובוס. על גלי הנוסטלגיה של לחזור לסרטים פשוטים ומצחיקים נטפליקס רוכבת.
לא שינו הרבה מאז שאקסל פולי הגיע לפני שלושה עשורים, עדיין הוא בדטרויט עם בדיחות מפגרות ורצון עז לעצור פושעים. יש לו גם בת, שבגלל הגירושים שהוא חווה הוא כמעט ולא רואה אותה. בכלל הסרט מלא רפרנסים ותזכורות אייקוניות מהסרט הראשון והאהוב, כולל הפתיחה עם האורגנית. בתו מאוימת על ידי קרטל אכזרי בגלל שהיא מתעקשת לייצג פושע מקומי שנשבע שהוא חף מפשע. היחסית ביניהם יהוו את מרכז הסרט, כאשר שתי הדמויות יוצרות דינמיקה לא מאוד מעניינת, שיחות סרק על האבא המפקיר והבת הננטשת. זה היה יכול להיות מרגש עם דיאלוגים טובים יותר, אבל רמת הטקסטים כגובה הדשא.
אנחנו נראה כמה פרצופים מוכרים, כאשר הידוע ביניהם הוא קפטן גראנט (קווין בייקון), השוטר היהיר שתמיד נראה כמו מיליון דולר ומעורר את קנאתו של פולי. העלילה אינה מקורית או מרגשת, אך עדיין יש תצוגות משחק לא רעות בכלל, בעיקר של אדי מרפי שלו ולמצלמה יש יחסי אהבה ארוכים. הוא פשוט ממגנט את המסך, גם בסרטיו הפחות טובים. מוזר שהושקעו 150 מיליון דולר בסרט, אין קטעי אקשן מסעירים במיוחד או פיצוצים שמצדיקים סכומים כאלה גדולים.
יש גם עיסוק אובססיבי בנושאים חברתיים, יחסי לבנים שחורים ופערים חברתיים. עיקר העיסוק הן בדיחות נוסטלגיות, לא מאוד מצחיקות אבל מיליוני האוהדים שחיכו הרבה מאוד זמן לסרט, יאהבו מאוד את האזכורים המרגשים.
"השוטר מבברלי הילס ה-4", הוא בוודאי לא יצירת מופת, הוא סרט בעיקר לא זכיר אבל כזה שמעלה חיוכים וזיכרונות מתוקים מתקופה שכוכבי האקשן שלו בכיפה. מי שנולד בתקופה הזו ונהנה מנוסטלגיה, ייהנה מכל שנייה.
Комментарии