ביקורת סרט: הפלישה למערב, במאי: ג'ון פאברו, 2011

בסרט "הפלישה למערב" קורה משהו מיוחד ושונה. באופן מוזר ותמוה, למרות שזה כבר קרה בעבר, במאי הסרט ג'ון פאברו החליט לערבב בין שני ז'אנרים, שכביכול שונים אחד מהשני: מערבון ומדע בדיוני.

דניאל קרייג, מגלם את ג'ייק לונרגן, קאובוי נועז, שאיבד את הזיכרון ומגיע לעיירה קטנה. הוא מגלה שיש פרס על ראשו, והוא מסתבך עם הבן של מגדל בקר עשיר, שיש לו במקרה צבא. לאחר שהוא מצליח גם להתקוטט עם השריף המקומי, ג'ון טאגארט (קייט קאראדין) הוא נשלח לכלא כדי לגלות שהעיירה מותקפת על ידי לא פחות מחייזרים.

הסרט מלא בקלישאות של המערב: האקדוחן הבודד והשתקן, מגדל הבקר הרשע עם הבן הדביל והרשעים, שהם חסרי אישיות אבל מספקים אתנחתות קומיות. במילים אחרות, יש לנו כאן מערבון סטנדרטי, שיש לו מעין סטארט אפ: העיירה לא מותקפת על ידי פורעי חוק, אלא על ידי חייזרים. יורים ומפוצצים באמצעות קרני לייזר ופחות באמצעות אקדחים עם שמונה כדורים.

למרות זאת, כמה שזה נשמע תמוה, הסרט עובד לא רע. הדמויות, מלבד זו של קרייג לא שטוחות במיוחד, הריסון פורד כוודרו דולארינד, מצליח להכניס מעט תוכן לדמות הנבל. החייזרים והצלחות מעופפות נראות לא רע בכלל, והאינדיאנים, לשם שינוי, הם בעלי ברית ולא אויבים של האדם הלבן.

התסריט לא מהווה מאסטר פיס של מחשבה מקורית, אבל ההברקה הקטנה כן מצליחה לבדל את הסרט ולהכניס לו הרבה פלפל.

לאחר פתיחה מהוססת משהו, הסרט לוחץ על הגז ולא מרפה. הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ומנסה לעשות כמה שיותר פאן. אם לא תיקחו אותם ברצינות תהומית, תוכלו להתנתק לזמן קצר ולהגיע לעולם מקביל, שבו אינדיאנים וקאובויים נלחמים ביחד, נגד חייזרים, שנראים כאילו נלקחו מתוך הסרט "הנוסע השמיני".

עברו עשר שנים מאז שהסרט הוקרן ולמרות שלא שבר קופות בזמנו הוא נראה עדיין מעודכן ומגניב למדי. השנים עושות עם הסרט חסד, וכיום הוא נראה סרט נוער כיפי ושובב, למרות שלא מצליח להישאר כך אחרי הסיום הצפוי שלו.

נראה כי עם השנים הסרט ישכח כמו רוב הסרטים הבינוניים של כוכבים כמו קרייג, אבל עדיין חובבי הז'אנר וכאלה שסיימו את כל הבינג'ים בנטפליקס, יכולים בהחלט להתחבר אליו.