ביקורת סרט: הדו קרב האחרון, במאי: רידלי סקוט, 2021

במשך שנים רבות שלטה הקונספציה, שהאביר מודל ימי הביניים הוא הטוב, הטהור, שמגן על עלמות במצוקה ואיכרים עניים. אחרי המגפה השחורה שלטון הכנסייה התערער ורפורמות חדשות נכנסו, כאשר הגדולה מביניהם הייתה ביטול הדו קרב. הדו קרב הייתה דרך ליישב סכסוכים בצורה משפטית, כאשר המנצח היה זה שהאל היה איתו והוא נחשב לדובר אמת.

הסרט "הדו קרב האחרון" מבוסס על מקרה אמיתי שיש לו תיעוד היסטורי נרחב ואותנטי. העלילה עוקבת אחרי שני אבירים צרפתים, ז'אן דה קארוז' (מאט דיימון), וז'אק לה גרי (אדם דרייבר). האחד פגע באשתו של השני ולכן על מנת לראות מי דובר אמת, הם יוצאים לדו קרב.

הסרט מחולק לשלושה נרטיבים, של שני הגברים והאשה הנפגעת. אנו מקבלים שילוב של "גלדיאטור", סרטו המצוין של רידלי סקוט, שזכה באוסקר והתעסקות עם סוגיות פמיניסטיות עכשוויות.

למרות אורכו הפנומנלי של "הדו קרב האחרון", קרוב לשעתיים וחצי, בזכות תצוגות משחק מצוינות, הוא מצליח להיות מעניין ורלוונטי.

הסרט מצליח לנפץ את מודל האבירות שנבנה במשך שנים רבות ולמרות שאינו מושלם, הוא בהחלט מעניין ומהווה צפייה ראויה.